תלה"מ 49713-10-20

תקציר

זוג נשוי עם שני בנים התגרש בשנת 2015, כאשר האם קיבלה משמורת על שני הילדים. הסכם הגירושין קבע כי האב ישלם לאם 6,000 שקל בחודש מזונות ילדים, בנוסף להוצאות אחרות, וסכום זה הוסכם בהמשך יופחת ל-3,000 שקל עם העברת הבן הבכור למשמורת האב בשנת 2016. בשנת 2020 ביקש האב מבית המשפט לבטל או להפחית את חובתו לשלם מזונות עבור בנו הצעיר, בשל שינוי הנסיבות. אלה כללו הגדלת זכויות הביקור, ירידה בהכנסות האב, מעבר האב מנהריה לחיפה וקיומם של ילדים נוספים ממערכת יחסים נוכחית. האם טענה כי האב לא פעל בתום לב והסתיר מידע כספי. השופט קבע כי האב לא הציג ראיות מספיקות לשינוי נסיבות כדי להצדיק ביטול או הפחתה משמעותית של תשלומי המזונות שלו. עם זאת, השופט מצא כי משפחתו המורחבת של האב היוותה שינוי נסיבות, והפחית את דמי המזונות החודשיים מ-3,000 שקל ל-2,550 שקל, שייכנסו לתוקף החל ממרץ 2022. הפחתה זו התבססה על כך שלאשתו הנוכחית של האב הייתה הכנסה משמעותית, ולהחלטה מודעת של האב ואשתו להביא ילדים נוספים. השופטת לא פסקה הוצאות לאף אחד מהצדדים, והתירה לחייב את האב לשלם חצאים על כנה. עוד נקבע בפסק הדין כי כל החזר הנובע מהמזונות המופחתים לא יהיה רטרואקטיבי, כדי למנוע מצוקה כלכלית לאם. השופט דחה את טענותיו הנוספות של האב בדבר שינוי הנסיבות, וקבע כי הן אינן מצדיקות הפחתה בתשלומי המזונות.