תלה"מ 22321-06-17

תקציר

הסוגיה המרכזית בפסק הדין היא האם לבטל הסכם ממון שנחתם על ידי בני זוג גרושים במהלך נישואיהם או לקיים את ההסכם ולפסוק חלוקת רכוש, משמורת ומזונות בהתאם. האישה טענה כי חתמה על הסכם הממון תחת לחץ, מבלי להבין את תוכנו בשל מחסומי שפה, וכי הוא אינו הוגן ויש לבטלו. לטענתה, הדירה שנרכשה במהלך נישואיהם מומנה מכספי המשותף, לרבות משכנתא, ולכן צריכות להיות לה זכויות שוות בה. עם זאת, השופט לא מצא עילה לבטל את הסכם הממון. טענותיה של האישה לא היו עקביות, לא ממוקדות ולא נתמכות בראיות. נסיבות כריתת ההסכם ואישורו בבית המשפט הראו כי האישה חתמה עליו ברצון והבינה את תוכנו. גם ההסכם תוקן ואושר על ידי בית המשפט, מה שמעיד עוד יותר על וולונטריות שלו. באשר לחלוקת הרכוש, קבעה השופטת כי הדירה נרכשה מכספי משכנתא וכספים מהוריו של הגבר, ולא מכספי הנישואין המשותפים, ולכן הגבר היה הבעלים של הדירה, ואילו לאישה היה חלק בהלוואת המשכנתא. האישה הייתה זכאית ל-20% מערך הדירה נכון למועד הפירוד. השופט הורה לגבר להעביר את החלק הזה לאישה. לגבי מטלטלין, כגון ריהוט ומכשירי חשמל, פסק השופט לטובת טענת האישה כי הם רכוש משותף ויש לחלק אותם בעין. הגבר נצטווה להגיש רשימה של מטלטלין משותפים, שמהם תוכל האישה לבחור אחד. בעניין המשמורת והמזונות, פסק השופט לטובת האם, פסק לה משמורת קבועה על הילד הקטין והורה לאב לשלם 2,000 שקל בחודש עבור מזונות הילדים, כולל חלקת הילד ומזונותיו. סכום זה התבסס על צרכי הקטין, הכנסות ההורים והזמן ששהה עם הילד. בנוסף, נדרש האב לשלם לאם פיצוי כספי בגין ביטול פגישות עם הילד, בסך 4,000 ₪, ובקשת האם למזונות נדחתה משום שלא עמדה על כך בסיכומיה ובגירושי בני הזוג. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות, ואיסור היציאה מהקטין נותר בעינו, אלא אם הוסכם אחרת על ידי הצדדים או הורה בית המשפט על פי בקשה מפורטת. לבסוף הדגישה השופטת כי פסקי הדין ייושמו ללא דיחוי וניתן יהיה לאכוף אותם באמצעות לשכת ההוצאה לפועל במידת הצורך.