בג"צ 1727/07

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה, תוך שמירה על עקרון אי ההתערבות בהחלטות בית הדין הדתי, המוגבל למקרים קיצוניים של ניצול סמכות לרעה או חוסר צדק. טענות העותר אינן מצדיקות התערבות במקרה זה. יתר על כן, לגופה של העתירה אין ממש. על פי ההלכה הרווחת, דיני הנכסים המשותפים לבני זוג שנישאו לאחר שנת 1974 כפופים במקביל לחוק יחסי ממון. נטל ההוכחה לבעלות משותפת בדירת מגורים הרשומה על שם אחד מבני הזוג מוטל על בן הזוג השני, ודורש ראיות נוספות מעבר לנישואין עצמם. פסק דינו של בית הדין הרבני, שהעותר אינו מערער עליו כראוי, אימץ את חוות דעתו של פרופ' פרימר, אשר בחן ביסודיות את הראיות שהוצגו. לפיכך, בית הדין אינו רואה עילה להתערב בהחלטת בית הדין הדתי ודוחה את העתירה. בהתחשב בנסיבות, בית המשפט מורה על עיכוב פינוי של 45 יום כדי לאפשר לעותר שהות למצוא דיור חלופי.