עב"ל 16221-03-11

תקציר

במקרה זה נדחה הערעור, ובית המשפט סיפק נימוקים מפורטים להחלטתו. המערערת טענה כי למשיב לא נגרם נזק פיזיולוגי מתאונה, הנדרש כדי להיחשב כ"תאונת עבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה, בהתבסס על חוות דעת מומחה, כי גם אם הפגיעה הייתה "החמרה זמנית וחולפת" של כאב קיים, היא עדיין הובילה לאובדן כושר עבודה, ובכך מהווה פגיעה פיזיולוגית. סעיף 83 לחוק יוצר "חזקת סיבתיות" כאשר התאונה נגרמת על ידי גורם חיצוני, ומטיל את הנטל על המערער להפריך חזקה זו. המומחה קשר את אי הכושר של המשיב למועד התאונה, ושמר על חזקה זו לפחות עד סוף דצמבר 2008. בית המשפט הדגיש כי חוות דעת המומחה הן מייעצות ואינן מוחלטות, ופירש את ממצאי המומחה כתומכים בקשר סיבתי בין התאונה לבין אי כושרו של המשיב בתוך התקופה הנקובה. טענת המערער בדבר אי התאמה בחוות דעתו של המומחה נדחתה, תוך שבית המשפט הדגיש כי גם אם הוכח הקשר הסיבתי בעקיפין, עקרונות משפטיים ומפצים נוטים פעמים רבות לטובת המבוטח במקרים של ספק. בסופו של דבר, בית המשפט הכיר בקשר סיבתי בין התאונה לבין תקופת אי הכושר ודחה את הערעור, תוך שהוא מורה למערערת לשלם שכר טרחת עורך דין למשיב.