עת"מ 2407/05

תקציר

העותר, חקלאי החוכר חלקת אדמה ממינהל מקרקעי ישראל לצרכים חקלאיים, ערער על תכנית בניין עיר (הר/26) שתשנה את ייעוד חלקתו מחקלאות למגורים. התכנית, שמטרתה להסדיר את רשת הדרכים ולשנות את ייעוד הקרקע באזור, כללה תיקון (הר/14) המאפשר לעותר להשתמש בחלקתו לחקלאות עד שנת 2014. העותר טען כי הליך אישור התוכנית הביא להחלטות סותרות, וביקש מבית המשפט להורות לוועדה המחוזית לתקן את התוכנית. לחילופין, ביקש רשות לערער על החלטת הוועדה בפני המועצה הארצית לתכנון ובנייה או לדון מחדש בהחלטה. כמו כן ביקש לבטל כל הסכם שהיה לו עם הוועדה המקומית, לרבות ויתור על זכותו לתבוע. המשיבים, לרבות הוועדה המחוזית והוועדה המקומית לתכנון ובנייה, טענו כי ההחלטה סבירה וחוקית. בית המשפט קבע כי החלטות הוועדה המחוזית היו סבירות וחוקיות, ודחה את העתירה. היא לא מצאה סתירה בין ההחלטות וציינה כי הוועדה איזנה כראוי בין האינטרסים של העותר לבין תכנון תקין. יתר על כן, בית המשפט קבע כי לא הייתה הבטחה שלטונית וכי העותרת לא הוכיחה כל הצדקה לערב את המועצה הארצית. העתירה נדחתה, והעותר חויב בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיבים. כל הסכם עם הוועדה המקומית בטל אלא אם כן שונתה החלטת הוועדה המחוזית.