פש"ר 50638-10-14

תקציר

התיק נסוב סביב פרשנותו של סעיף 71(ב) לפקודה, המאפשר לנושים להגיש תביעות חוב נגד חייב בתוך שישה חודשים מיום מתן צו כינוס הנכסים, תוך מתן שיקול דעת לכונס הנכסים הרשמי להאריך תקופה זו מ"טעמים מיוחדים". השאלה המרכזית היא האם לנושה הייתה ידיעה בפועל על צו הכינוס ואם קיימות "נסיבות נדירות" המצדיקות הארכת המועד האחרון להגשה. השופט מגיע למסקנה כי לנושה במקרה זה הייתה ידיעה ממשית, כפי שמעידה הקפאת הליכים בתיק הוצאה לפועל נגד החייב, אשר ניתנה על סמך צו כינוס הנכסים. עם זאת, השופט גם קובע כי אכן קיימות נסיבות נדירות המצדיקות הארכת זמן. אלה כוללים את שיהוי החייב בערעור על ההחלטה, היעדר כל פגיעה בחייב או בצדדים שלישיים בעת קבלת תביעת הנושה, העובדה שהנושה הוא הצד היחיד המעוניין בחוב ומטרתו של החייב להסדיר את החוב. לפיכך, השופט דוחה את ערעור החייב ומאשר את החלטת המנהל המיוחד לקבל את תביעת החוב של הנושה. השופט מורה לחייב להצהיר עד ליום 31.12.2017 האם הוא מסכים לממש את הכספים לתשלום תביעת החוב המאושרת של הנושה בתוספת הוצאות. אם החייב מסכים, יינתנו הוראות נוספות.