רע"א 33279-03-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **נושא הדיון:** בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום רפואת הכאב, בנוסף למומחה האורתופדי שכבר מונה. **רקע עובדתי ודיוני:** * המבקשת תובעת פיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגין פגיעה בתאונת דרכים. * בית המשפט קמא מינה מומחה אורתופד (פרופ' בלנקשטיין) שקבע למבקשת נכות אורתופדית בשיעור 20% (15% מהם קשורים לתאונה), הנובעת מהגבלות תנועה בעמוד השדרה המותני. * המבקשת מתלוננת על כאבי גב תחתון והקרנות, מטופלת במרפאת כאב, נוטלת תרופות לשיכוך כאבים (כולל קנאביס), ועוברת טיפולים התערבותיים. * המומחה האורתופד קבע שתלונות הכאב נובעות באופן ישיר מהפגיעה האורתופדית, תואמות את הממצאים האורתופדיים, וכי אין תלונות דיפוזיות המצדיקות מומחה נוסף. הוא אף ציין כי אין לשלול קשר סיבתי בין השימוש בקנאביס לפגיעה. * בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשת למינוי מומחה כאב, בנימוק שעצם קיומו של כאב אינו מצדיק זאת, וכי לא הוצגה "ראשית ראיה" לתסמונת כאב מפושטת כרונית ושיורית, כנדרש בפסיקה. בית המשפט קמא גם הסתמך על קביעת המומחה האורתופד. **טענות המבקשת:** * שגה בית המשפט קמא בכך שלא קיבל את התיעוד הרפואי העדכני כ"ראשית ראיה". * סובלת מכאב כרוני רציף, טיפולים אינטנסיביים (בלוק אפידורלי, קוקטייל תרופות, קנאביס רפואי). * הסתמכות בית המשפט קמא על עמדת האורתופד שגויה, שכן המומחה אינו מוסמך לקבוע נכויות בגין תסמונת כאב. **טענות המשיבה:** * אין כל ראיה לתסמונת כאב כרונית, מפושטת ושיורית, הנבדלת מהנכות האורתופדית. * טיפולים ותרופות (קנאביס, ליריקה) הם חלק אינטגרלי מהטיפול בכאב האורתופדי. * המומחה האורתופד דחה את הצורך במומחה כאב וקבע שהתלונות תואמות את הממצא האורתופדי. * מינוי מומחה נוסף יגרום לכפל דיון, בזבוז משאבים, ומהווה ניסיון פסול ל"דוג" נכויות. * מינוי מומחה כאב אינו הליך אוטומטי, וההתערבות של ערכאת ערעור בהחלטות ביניים של בית משפט קמא היא מוגבלת. **ניתוח משפטי והחלטת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי (השופט צבי ויצמן) קיבל את בקשת רשות הערעור ונתן החלטה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור. 1. **עקרון הליברליות במינוי מומחים בתביעות פלת"ד:** בית המשפט מזכיר את הכלל לפיו ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות ביניים הנוגעות למינוי מומחים, שכן הן נתונות לשיקול דעת בית המשפט קמא. עם זאת, הוא מדגיש גישה ליברלית בתביעות פלת"ד, לפיה כאשר קיים ספק בנוגע לצורך במינוי מומחה, הנטייה היא לאשר את המינוי, משום שמינוי מומחה הוא הדרך היחידה של התובע להוכיח נכותו. (הפסיקה המצוטטת: רע"א 5398/18, רע"א 3497/98, רע"א 3007/12). 2. **דרישת "ראשית ראיה":** לצד הגישה הליברלית, הדגיש בית המשפט שגם בגישה זו, בקשה למינוי מומחה תתקבל רק אם התובע הציג "ראשית ראיה" לקיום נכות אפשרית בתחום המבוקש. ראשית ראיה יכולה לנבוע ממסמכים רפואיים או מחוות דעת של מומחה קיים. (הפסיקה המצוטטת: ע"א 1338/90). 3. **מינוי מומחה בתחום הכאב – העיקרון והחריג:** * **העיקרון:** ככלל, יש למנות מומחה כאב כאשר קיימת "ראשית ראיה" לתסמונת כאב כרונית, הנבדלת באופן ניכר מתחומים שכבר נבחנו. זאת, להבדיל ממצב בו הכאב הוא פועל יוצא ישיר של בעיה רפואית ספציפית שכבר נבחנה על ידי מומחים אחרים. (הפסיקה המצוטטת: רע"א 4299/07, רע"א 3504/11). * **החריג (מקרים מעורבים):** הפסיקה אינה שוללת מינוי מומחה כאב גם במקרים מעורבים, בהם הנפגע סובל גם מתסמונת כאב כרונית וגם מכאבים שמקורם בבעיה רפואית ספציפית, גם אם הכאבים כבר קיבלו ביטוי בחוות דעת קודמת. אולם, במקרה כזה, יש להצביע על "ראשית ראיה" לקיומה של תסמונת כאב נפרדת ונוספת. 4. **החלת העקרונות על המקרה הנדון:** * **ספק לגבי התאמת המומחה האורתופד:** על אף שבית המשפט קמא הסתמך על חוות דעת המומחה האורתופד, בית המשפט המחוזי סבר כי הוכחה "ראשית ראיה" לקיומה של תסמונת כאב כרונית, **וזאת על אף שהדבר נשלל על ידי המומחה האורתופד**. * **טיעון מרכזי – כאבי הראש:** הנימוק המרכזי להתערבותו של בית המשפט המחוזי נעוץ בכאבי הראש הכרוניים של המבקשת. בית המשפט קבע באופן חד משמעי כי לכאבי הראש "בוודאי שאין הסבר אורתופדי" והמומחה האורתופדי "לא התייחס ואינו יכול להתייחס אליהם ולשלול קיומה של תסמונת בעניינם". בכך, בית המשפט מצא לכאורה תסמונת כאב נפרדת מהתחום האורתופדי. * **קשר סיבתי אפשרי:** בית המשפט מציין את התיעוד הרפואי המלמד על כאבים במספר מקומות, שיש להם קשר נוירולוגי לפגיעה בתאונה. הוא אף מאשר את ה"רדיקולופתיה" (הקרנות לרגליים) כבעלת הסבר אורתופדי-נוירולוגי, שאליו התייחס המומחה האורתופד. * **ההסתייגות מהמומחה האורתופד:** בית המשפט המחוזי מדגיש כי תשובת האורתופד "אינה עונה על כאבי הראש המתמידים המוגדרים כרוניים". בכך, הוא מעביר את הדיון למומחה שיוכל לבחון כאבים אלה. 5. **החידוש המשפטי/הדגש:** * **פיצול בדיקת כאב:** למרות שבית המשפט קמא קבע כי "עצם קיומו של כאב לבדו וכשלעצמו אינו מצדיק מינוי מומחה", וכי הכאבים מקבלים ביטוי במסגרת האורתופדית, בית המשפט המחוזי למעשה מרחיב את הגדרת "ראשית ראיה" במקרה זה. הוא מזהה טיפול (קנאביס) ותלונות (כאבי ראש) שאינם בהכרח נופלים תחת הסמכות והבדיקה של מומחה אורתופד. * **הפרדה בין מקורות כאב:** בית המשפט המחוזי מפריד באופן ברור בין כאבים שמקורם אורתופדי-נוירולוגי (ההקרנות לרגליים, אשר קיבלו התייחסות מהמומחה האורתופד) לבין כאבים אחרים (כאבי ראש) אשר להם אין הסבר אורתופדי, ודורשים בחינה נפרדת. זוהי הצבעה על הצורך בבחינת מקורות כאב שונים, גם אם הם נובעים מאותה תאונה. * **התאמת המומחה לתלונה:** הדגש הוא על התאמת המומחה לסוג הכאב ולתלונות הספציפיות. אם ישנה תלונה שנראה כי אינה נופלת תחת תחום המומחיות של המומחה שמונה, יש מקום לשקול מינוי מומחה נוסף. * **הימנעות מכפל נכות, אך לא מכפל דיון:** בית המשפט מודע לצורך להימנע מכפל נכויות (ולכן מורה למומחה הכאב לעיין בחוות דעת האורתופד), אך לא רואה בכך מניעה למינוי מומחה נוסף, גם אם הוא עשוי "להכפיל" את הדיון בנוגע לכאב. המטרה היא לבחון את מלוא היקף הפגיעה. 6. **הוראות ביצוע:** * התיק יוחזר לבית משפט קמא לצורך מינוי מומחה בתחום הכאב. * חוות דעת המומחה האורתופדי תועבר למומחה הכאב טרם מתן חוות דעתו. * בעלות שכר טרחת המומחה תישא המשיבה (ביטוח). **לסיכום,** פסק הדין מדגיש את האיזון העדין בין הצורך ביעילות שיפוטית ומניעת בזבוז משאבים, לבין זכותו של נפגע תאונת דרכים להוכיח את מלוא נזקיו. במקרה זה, זיהוי תלונות כאב (כאבי ראש) שאינן נופלות באופן מובהק תחת תחום המומחיות של המומחה שכבר מונה, הוביל להתערבות ערכאת הערעור, תוך קביעת "ראשית ראיה" לקיום תסמונת כאב נפרדת, שיש לבחון במומחיות מתאימה.