ע"א 13311-03-14

תקציר

הערעורים הן של המשכיר והן של השוכר בנכס עסקי בירושלים נובעים מפסק דין של בית משפט השלום בירושלים שדחה ברובו את טענות הצדדים. השוכר תבע את המשכיר על כך שלא מסר את הנכס בזמן ולא התאים את מערכת הביוב לעסקי המסעדנות של השוכר, ודרש פיצוי שלילי על ההוצאות שנגרמו לקראת פתיחת המסעדה וכן פיצוי קיום על אובדן רווחים. המשכיר, בתורו, תבע את השוכר על אי תשלום דמי שכירות ונזקים אחרים. בית המשפט המחוזי קבע כי שני הצדדים הפרו את הסכם השכירות. המשכיר לא מסר את הנכס בזמן ולא התאים את מערכת הביוב, בעוד השוכר לא סיפק את הערבויות הנדרשות ולא הגיש בקשה לרישיון עסק. מאחר שלא היה ביטול פורמלי של החוזה על ידי מי מהצדדים, קבע בית המשפט כי נשללה משני הצדדים הזכות לתבוע פיצויים על פי החוזה. עם זאת, המשכיר חויב להחזיר לשוכר את הסכום ששולם עבור שכר הדירה של החודש הראשון, וכן אגרת בית משפט מידתית. כל שאר תביעות הפיצויים של שני הצדדים נדחו, וכל צד חויב לשאת בהוצאות המשפט שלו. המשנה לנשיא, השופט משה דרורי, הציע לעמיתיו כי פסק הדין בערעור צריך: לבטל את החיוב בסך 90,813 שקל; לקיים חיוב בסך 18,366 ₪; לבטל את גביית העמלות היחסיות; לדחות את שני הערעורים בכפוף לאמור לעיל; להורות על העברת הפקדת 20,000 ש"ח על ידי המשכיר לשוכרים כפירעון; להחזיר את הפיקדון של הדייר; ולחייב כל צד לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו. הנשיא דוד חשין והשופט עודד שחם הסכימו עם פסק הדין ונימוקיו.