ע"מ 12335-03-20

תקציר

פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כפי שניתן על ידי השופט שמואל בורנשטיין, מתייחס לערעור על שומת מס בגין שימוש ברכב. המערערת טענה כי התקנות המסדירות את הערכת שווי השימוש ברכב אינן ראויות וכי הנסיבות מצדיקות סטייה מהנוסחה שנקבעה. באופן ספציפי, הם טענו כי העובדים המדוברים הם בעלי שליטה, ולכן יש להעריך אותם אחרת. בנוסף, טענה המערערת כי התקנות מתעלמות מהשימוש בפועל בכלי הרכב ובמקום זאת מתחשבות בערך שרירותי. עם זאת, השופט קבע כי הסוגיה כבר הוכרעה בפרשת אור-זך, שם קבע בית המשפט העליון באופן ברור כי התקנות קובעות נוסחה קבועה לחישוב, ללא דרכים חלופיות. השופטת הדגישה כי לשון התקנות אינה מבחינה בין סוגים שונים של עובדים וכי תכלית התקנות אינה מצדיקה הבחנה כזו. כמו כן, הדגישה השופטת את הקשיים בהערכת התועלת הכלכלית מהשימוש ברכב ואת החשיבות של קיומה של נוסחה אחידה וברורה לצורכי מס, שכן היא מקדמת יעילות, פשטות וודאות בגביית המס. השופט התייחס גם לטענת המערער בדבר עקרון "מס האמת" והכיר בחשש, אך הדגיש את משקלם של הוודאות, היעילות והסופיות בדיני המס. מאחר שכלי הרכב המדוברים הועמדו לרשות העובדים לשימושם והמערערת נשאה בכל ההוצאות הנלוות, קבע השופט כי לא ניתן להבדיל בין המקרה הנוכחי לבין מקרה אור-זך. בסופו של דבר דחה השופט את הערעור וציין כי פסק הדין הקודם של בית המשפט העליון היה מחייב וכי אין הצדקה לסטות מהנוסחה המוסדרת. המערער חויב לכסות את הוצאות המשיב, בסך 30,000 ₪, בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים וניתן לפרסומו.