ע"א 601/82

תקציר

פסק הדין בתיק זה נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לתניית סמכות שיפוט זרה בשטר מטען וכיצד היא משפיעה על סמכות השיפוט בתביעה שהגיש בנק לאומי נגד שתי חברות ספנות, האחת במערב גרמניה והשנייה בישראל. לבית המשפט המחוזי בירושלים הוצגה תחילה תביעת הבנק לקבלת טובין או ערכם, אשר פורטו בשטר המטען ששועבד לטובתו. שטר המטען הכיל סעיף שהגדיר את בתי המשפט הגרמניים כבעלי סמכות שיפוט בלעדית ומחייב את החלת החוק הגרמני. בית המשפט נעתר לבקשת החברה הגרמנית לעכב הליכים על בסיס סעיף זה, אך דחה את בקשת החברה הישראלית, אלאלוף, מה שהוביל לערעורים. בית המשפט העליון אישר את אופייה הייחודי של תניית סמכות השיפוט הזרה, המחייבת הוכחת טעמים מיוחדים כדי שהבנק יוכל לחמוק מסמכות שיפוט זו, וקבע כי טענות הבנק בדבר חוסר תום לב וחוסר ראיית הנולד בבחירתו בגרמניה כפורום אינן מספיקות. כמו כן, בית המשפט קבע כי סעיף השיפוט מחייב את הבנק, שכן מדובר ב"בית עסק" המחזיק בשטר המטען, ונדחו טענותיו לגבי נראות הסעיף או ידיעתו של הבנק עליו. עוד קבע בית המשפט כי ההגנות הפרוצדורליות להן נטען על ידי אלאלוף, כפי שהוענקו למוביל, אינן חלות עליה כסוכנת מכוח סעיף הפטור בשטר המטען, ובכך חיזקו את ההבחנה בין זכויות מהותיות לזכויות פרוצדורליות. עם זאת, השופטים הכירו באי הנוחות המעשית שבהתדיינות בשתי ערכאות שיפוט נפרדות, והפצירו בצדדים למצוא פתרון סביר. הן ערעור הבנק על השהייה שניתנה לחברה הגרמנית והן ערעורו של אלאלוף על סירוב הצטרפותה להליכים בגרמניה נדחו. כל צד חויב לכסות את שכר טרחתו של הצד השני הקשור לערעורים המתאימים.