ב"ל 22565-01-19

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתובע שביצע עבודה פקידותית שכללה הקלדה נרחבת והזנת נתונים לאורך תקופה ממושכת. בתביעה, המבוססת על תיאוריית המיקרוטראומה, נטען כי תנועות חוזרות ונשנות בעבודה גרמו לנזק מצטבר, שהוביל לחוסר יכולתו של התובע לעבוד. בית הדין, לאחר שבחן את חומר הראיות והעיד על עדויות מהימנות, קיבל את הטענה ומינה מומחה רפואי שיחקור את פגיעתה של התובעת ואת הקשר בינה לבין תנאי עבודתה. החלטה זו הייתה מוצדקת בשל אופי עבודתה של התובעת, שכללה פעולות חוזרות זהות במהותן שהתמקדו בחלק גוף מסוים – הידיים – לאורך זמן משמעותי. כך התקיימו שני המרכיבים הדרושים למיקרוטראומה: אירוע חיצוני המערב תנועות חוזרות ונשנות והנזק הבלתי הפיך הנובע מכך. בית המשפט התייחס לפסיקות קודמות התומכות בהחלטה זו, והדגיש כי בתי המשפט האזוריים נוטים למנות מומחים רפואיים במקרים דומים הנוגעים לעבודה פקידותית. יש לציין כי ההחלטה במקרה זה שונה מזו שבפרשת לב, שם נדחה ערעור על מינוי מומחה רפואי, בשל התשתית העובדתית המובהקת. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי התובעת עמדה ברף הנדרש להוכחת תנועות חוזרות ונשנות, המצדיק מינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי בין מצבה הרפואי לבין עבודתה. לפסק הדין, שיינתן בהיעדרו של התובע, יהיו השלכות משמעותיות על עניינם.