ת"א 4389/08

תקציר

הסכסוך בין בנק ללקוחותיו, אלופר, סובב סביב עסקת נדל"ן כושלת. אלופר טען כי הבנק לא מילא את חלקו בהסכם בכך ששלל מהם הלוואה לאחר שאישר אותה בתחילה, מה שהוביל לקריסת המכירה. עם זאת, מהראיות שהוצגו עולה כי אלופר היה מודע לבעיות רישום קיימות בבית, שעלולות לפגוע ביכולתו של הבנק להשתמש בו כבטוחה. למרות ידיעה זו, אלופר לא גילה את הדברים לבנק לפני אישור ההלוואה. בנוסף, אלופר לא פנה למוסדות פיננסיים אחרים לקבלת הלוואות חלופיות להשלמת הרכישה. בית המשפט מצא את טענותיה של אלופר נגד הבנק לא משכנעות וקבע כי הבנק אינו אחראי לכישלון העסקה. במקום זאת, בעיות הרישום בנכס היו המכשול העיקרי, ומכיוון שאלופר היה מודע להן, הם לא יכלו להעביר את האשמה לבנק. יתר על כן, אלופר לא עשה מאמצים משמעותיים לצמצם את נזקיהם על ידי בחינת אפשרויות הלוואה אחרות. כתוצאה מכך, דחתה השופטת את התביעה, וחייבה את אלופר לכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של הבנק, בסך 60 אלף שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 07.06.2015.