ע"פ 37988-11-10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין מקיף המקיים את החלטת ערכאה נמוכה יותר להרשיע אדם, המכונה המערער, בשורה של עבירות אלימות כלפי בני משפחתו, קרי בת זוגו וילדיו הקטינים. עבירות אלו כוללות תקיפת בת זוגו במספר רב של הזדמנויות, תקיפת קטין תחת פיקוחו, איומים ושיבוש הליכי משפט. הערכאה הנמוכה יותר, בראשות השופט ד' פורת, מצאה את עדותה של המתלוננת אמינה מעבר לכל ספק סביר, תוך שהיא סבורה כי עדותו של המערער אינה מהימנה בשל סתירות וחוסר עקביות. ערכאת הערעור, בהרכב השופטים אסתר הלמן, אשר קולה ועאטף עילבוני, מסכימה פה אחד עם פסק דינו של בית משפט קמא ודוחה את הערעור, תוך שהיא מצטטת את מסקנותיה הסבירות של הערכאה הנמוכה יותר על סמך הראיות שהוצגו. השופטים מדגישים כי אינם מתערבים במקרים כאלה, המבוססים בעיקר על הערכות מהימנות של עדים, אלא אם קיימות נסיבות חריגות, שאינן מוצאות במקרה זה. המפתח להכרעת הדין הוא עדותה הכבושה של המתלוננת, שבית המשפט מוצא אותה מוצדקת ועולה בקנה אחד עם התנהגותן האופיינית של נשים מוכות המנסות להיעזר בקרובי משפחה ואנשי מקצוע לפני שהן פונות למשטרה. האיחור של המתלונן בהגשת התלונה מוסבר בגורמים תרבותיים ומסורתיים, כמו גם בלחץ הן מצד המערער והן מצד בני משפחתו. בית המשפט מתחשב גם בעדויות של ילדים קטינים, שדיווחו על מקרי אלימות שביצע המערער, ומוצא אותן אמינות למרות חוסר עקביות מסוים. זאת ועוד, השופטים מסכימים עם הרשעתו של המערער על ידי בית משפט קמא בעבירות של שיבוש חקירה ועדות שקר, תוך שהם מצטטים ראיות נוספות התומכות בעדותה של המתלוננת, לרבות דבריו של המערער עצמו ומעורבותו של אחיו בניסיון לשכנע את המתלוננת לחזור בה מתלונתה. הכרעת הדין מתייחסת גם להרשעתו של המערער בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, חרף היעדר רישום רפואי, תוך הסתמכות על עדות המתלונן וראיות נוספות שהוצגו. במעבר לשלב גזר הדין, מסכימה ערכאת הערעור עם החלטת בית משפט קמא להטיל עונש מחמיר, תוך הדגשת אופיו המסוכן והתוקפני של המערער, חוסר אחריותו ואמפתיהו ועבירות אלימות קודמות שביצע. בית המשפט מדגיש את הצורך בהרתעה ואת הסיכון הגבוה להישנותן, במיוחד נוכח הכחשת המערער את העבירות והיעדר אופק שיקומי. לבסוף, דוחים השופטים את טענת המערער כי עונש מאסר ממושך יפגע בסיכוייו להתפייס עם משפחתו, ומציינים כי המתלוננת כבר פתחה בהליכי גירושין. החשש מפני עבירות חוזרות נותר בעינו, נוכח קרבתה של משפחת המערער למקום מגוריו של המתלונן. לסיכום, החלטתו פה אחד של בית המשפט היא לדחות את הערעור, ובכך לאשר את הרשעתו של המערער ואת גזר דינו.