ע"פ 4991/22

תקציר

הכרעת הדין מזכה את המערער מס' 1 מעבירת הנטישה לאחר פציעה ובמקום זאת מרשיע אותו בעבירות לפי סעיפים 144(א)(3) ו-144(א)(4) לתקנות התעבורה, כמוסכם. הדבר משנה את אופי העבירה ומחייב הפחתה בחומרת העונש שהוטל על המערער מס' 1, מ-30 חודשים ל-18 חודשים. זאת, משום שעבירת הנטישה נושאת עונש מקסימלי של 14 שנים, ואילו העבירות החדשות חמורות פחות, עם עונש מקסימלי של שנתיים מאסר. פסק הדין גם מבטל את הרשעתו של המערער מס' 2 ומטיל עונש מופחת של שלושה חודשי מאסר, שירוצו לצד עבודות שירות, בהתחשב במצבו הרפואי ובמדיניות הענישה בעבירותיו. יתרת עונשו של בית המשפט המחוזי נותרה בעינה לגבי שני המערערים. למרות הקלה זו, אשמתם המוסרית של המערערים נותרה בעינה, כאשר השופט ציין כי התנהלותו של המערער מס' 1, במיוחד, ראויה לגינוי רב. פסק הדין חתום על ידי השופט י' אלרון, ומוסכם על ידי השופט י' וילנר והשופט א' שטיין.