פ"א 54062-12-19

תקציר

המערער במקרה זה הורשע בעבירה של בנייה ללא היתר וביקש לערער על הרשעה זו בערעור. טענותיה העיקריות של המערערת היו כי הרשויות נקטו אכיפה בררנית של החוק וכי חל עיכוב מיותר בקידום תכניות מתאר לאזור הרלוונטי. בית המשפט דחה את שתי הטענות הללו. בסוגיית האכיפה הבררנית קבע בית המשפט כי המערערת לא הביאה כל ראיה למקרים דומים של בנייה בלתי חוקית באזור שלא ננקטו לגביו פעולות אכיפה. עוד מצא בית המשפט כי טענת המערערת בדבר השיהוי בהליכי התכנון אינה מצדיקה בנייה בלתי חוקית. השופט הדגיש כי לא ניתן להצדיק בנייה בלתי חוקית בעיכובים תכנוניים או במצוקת דיור, וכי כיבוד החוק הוא עיקרון שיש לקיימו. מאחר שהמערער הורשע בעבירה, קבע בית המשפט כי צו ההריסה המבוקש וצו איסור השימוש מוצדקים. ככלל, הערעור נדחה, וההרשעה המקורית וגזר הדין אושרו. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.