ה"פ 54811-07-13

תקציר

השופטת ריקי שמולביץ מבהירה תחילה כי פסק הדין מתמקד במערכת היחסים החוזית שבין המבקשים למשיב, ולא בזכויות הקניין של המבקשים, אשת המשיב או הקרן הקיימת לישראל, שכן אלה לא הוכחו, הן חורגות מהגבולות המוסכמים, ובעל הקרקע (הקרן הקיימת לישראל) אינו צד להליך. לאחר מכן מתייחסת השופטת ודוחה כל אחת מטענות המשיב בתורה. המשיב טען כי המבקשים התמהמהו בהגשת תביעתם, אך השופט מציין כי טענה זו מטעה, שכן המשיב התעלם מכך שהיו הליכים והסכמים שנחתמו לאחר שנת 2005. גם טענת המשיב כי היו הסכמים נוספים המחייבים כל מבקש לשלם 500,000 ₪ נדחית מחוסר ראיות. המשיב טען כי הסכמי הגישור לא נכנסו לתוקף משום שלא התקיים תנאי השעיה שנקבע בהסכמים בדבר הסכמת המינהל. עם זאת, השופט קובע כי המשיב עצמו מנע את קיום תנאי זה בכך שסירב לשתף פעולה עם המבקשים, ועל כן אינו יכול לטעון כעת כי ההסכמים פסולים בשל אי קיום התנאי. השופט דוחה גם את טענות המשיב כי התנגדות רשות מקרקעי ישראל להסכמי הגישור, והעובדה שאשתו, המחזיקה ב-50% מהזכויות בנכס הנדון, היוו סיבות לדחות את התביעה על הסף. השופט מציין כי טענת המשיב אינה עולה בקנה אחד עם עמדת רמ"י, וכי המשיב היה מודע להתנגדות רמ"י בעת חתימתו על ההסכמים, אך התחייב לפעול להשגת הסכמת רמ"י. השופט מוסיף ודוחה את טענות המשיב כי חתם על הסכמי הגישור בכפייה ובמרמה, ומציין כי התנהלותו של המשיב מעידה כי חתם על ההסכמים מרצונו החופשי, וכי לא ניסה לבטל את ההסכמים גם לאחר שחלפו הכפייה וההטעיה הנטענות. גם טענת המשיב כי פסק דין קודם בבית המשפט לענייני משפחה פסל את הסכמי הגישור נדחית, שכן השופט קובע כי אין מדובר במקרה המצדיק חריגה מעקרון ההדדיות – ההליך בבית המשפט לענייני משפחה היה ניסיון נוסף של המשיב לחזור בו מהסכמי הגישור, המבקשים לא היו צד להליך זה ולא היה להם יומם בבית המשפט, והמשיב לא הוכיח כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה מהווה ממצא פוזיטיבי. גם טענת המשיב כי הסכמי הגישור בטלים משום שאשתו לא הייתה צד להם נדחית; השופטת מציינת כי המשיב לא התייחס להוראות נורמטיביות כלשהן התומכות בטענה זו. השופט אינו פוסק בשאלה האם החלקה מהווה קרקע חקלאית, שכן הדבר אינו רלוונטי לסעדים המבוקשים, ובעלי הקרקע אינם צד להליך. השופטת דוחה גם את טענת המשיב כי יש לדחות את התביעה בשל אי שיתוף אשתו ומנהל מקרקעי ישראל בהליך, ומציינת כי מחדל כזה אינו מונע בירור הסכמים בין המבקשים למשיב. לבסוף, השופט פוסק לטובת בקשת המבקשים למנות כונס נכסים, בשל התנהלותו הפסולה של המשיב וניסיונותיו להתחמק מחובותיו על פי הסכמי הגישור. כונס הנכסים ימונה לאחר מתן ערבות בסך 150,000 ₪, והוא עו"ד עמירם עדיני, שהוא בא כוחם של המבקשים. המשיב נדרש לשלם לכל מבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.