ת"א 22165-09-15

תקציר

התובע, עו"ד אילן גרטלר, תבע את הנתבע, בנק אגוד, על כך שגבה ממנו ריביות גבוהות מאלו שסוכמו בחשבונו, ועל חישוב הריבית בחשבון עובר ושב על בסיס 360 ימים בשנה, לעומת חישוב התשואה על פיקדונות בחשבון על בסיס 365 ימים בשנה. עוד טענה התובעת כי הסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 2010, לרבות סעיף ויתור על תביעות, נחתם תחת לחץ, כפייה והטעיה, ועל כן יש לראות בו פסול. התובע טען כי הבנק הוליך אותו שולל בנוגע לאופן חישוב הריבית וכי לא עלה בידו לבחון סוגיה זו בטרם נבדק החשבון על ידי מומחה. עם זאת, הבנק טען כי הריביות שנגבו הן אלה שסוכמו עם התובע. באשר לחישוב הריבית טען הבנק כי הטענה תמוהה ואינה נתמכת בראיות. עוד טען הבנק כי סעיף הוויתור בהסכם משנת 2010 מנע מהתובעת להגיש תביעה. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהציגו הצדדים. נמצא כי לא ניתן לקבל את טענת התובעת בדבר חישוב הריבית בחשבון העו"ש, שכן התובעת הסתמכה על מכתב מבנק ישראל שלא היווה הוכחה מספקת. באשר לטענות על ההסכם משנת 2010, מצא בית המשפט כי גרסת התובע לאירועים אינה סבירה וסותרת את עדויות עובדי הבנק. בית המשפט קיבל את טענת הבנק כי ההסכם היה ניסיון לגיטימי להבטיח את עצמו לאחר שמצבו הכלכלי של התובע הידרדר והביטחונות שלו נחלשו. עוד ציין בית המשפט כי התובע יכול היה לבחור שלא לחתום על ההסכם ולפנות לייעוץ משפטי, אך הוא לא עשה כן. לפיכך, קבע בית המשפט כי ההסכם, לרבות סעיף הוויתור, תקף. כמו כן, בית המשפט בחן את טענת התובעת בדבר הטעיה בנוגע לאופן חישוב הריבית ומצא כי שיעורי הריבית שנגבו על ידי הבנק תאמו את הריביות שסוכמו עם התובעת. בית המשפט הסתמך על מסמכים אותנטיים, לרבות מכתב שכתב התובע, רישומי ישיבות ועדותו של התובע עצמו, מהם עולה כי התובע היה מודע לשיעורי הריבית שנגבו. עוד ציין בית המשפט כי טענת הטעיה של התובע לא נתמכה בראיות כלשהן והוגשה שנים רבות לאחר האירועים המדוברים. אשר על כן, דחה בית המשפט את תביעת התובעת, בקובעו כי היא חסרת שחר. התובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבע בסך של 20,000 ₪.