בר"ע 67436-01-18

תקציר

ההחלטה שהתקבלה היא כי יש לדחות את הבקשה למחיקת הערעור על הסף. זאת, משום שסעד כזה נחשב קיצוני וחריג, ועל אחת כמה וכמה כאשר עסקינן בבקשה לדחייה על הסף. אחת מעילות התביעה בתביעה היא לשון הרע, שהיא עילת תביעה אישית העומדת לרשות המשיב, בין אם המשמיץ היה המעסיק ובין אם לאו. כמו כן, קיימות טענות עובדתיות נוספות המפורטות בכתב התביעה, אשר עשויות להצדיק הרמת מסך, אם יוכחו, וכן טענות כי המבקשים שימשו כמעסיקים משותפים, וקיומו של מצג בדבר חובותיו של המבקש. טענות אלה דורשות בירור עובדתי נוסף אשר ייערך רק בשלב ההוכחות. טענת המבקשים כי לא הוצגו ראיות אינה תקפה בשלב זה של ההליך. בית המשפט מכיר בקושי העומד בפני המבקשים, הנגררים להליכים שלא מרצונם, אך הסעד טמון בפסיקת הוצאות ואולי גם בחובת הפקדת ערבות, ולא בדחיית התביעה, הכוללת עניינים הראויים לדיון. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.