עב"ל 1930-03-24

תקציר

הדיון נסוב סביב השאלה האם פציעתו של עובד בעת פינוי שלג מחוץ לביתו, טרם נסיעתו לעבודה, מהווה "תאונת עבודה" כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור. על פי החוק, תאונה המתרחשת במהלך נסיעה לעבודה או ממנה יכולה להיחשב כתאונת עבודה. במקרה זה, הרכב לא חנה בשטח העובד אלא בחניון משותף, ולכן סביר להניח כי הפגיעה התרחשה מחוץ למקום מגוריו של העובד. בית הדין בוחן את הקשר המהותי בין הפגיעה לבין העבודה ומוצא כי פינוי השלג אפשר לעובד להגיע לעבודה, ובכך הייתה לו תכלית תעסוקתית משמעותית. עוד דן בית הדין בפעולות הכנה לפני היציאה מהבית ובהשפעתן על הקשר לעבודה. נטען כי פעילויות אלה, כגון מקלחת והתלבשות, מתרחשות בדרך כלל בבתים פרטיים ובדרך כלל אינן נחשבות לתאונות עבודה. עם זאת, המקרה הנוכחי הוא מובהק, שכן הפגיעה התרחשה תוך כדי ביצוע פעולה שאפשרה את הנסיעה. בית הדין בוחן גם את כוונת העובד לחזור לביתו לצורך מקלחת והחלפת בגדים, וקובע כי יש להתחשב בכוונות עתידיות סבירות בעת הערכת השיוך התעסוקתי. במקרה ספציפי זה, ההפסקה המתוכננת הייתה סבירה במשכה ובמטרתה, ולא ניתקה את הקשר בין פילוס השלג לבין המטרה התעסוקתית. לפיכך, הפגיעה נחשבת כתוצאה מתאונת עבודה, והמוסד מחויב לפצות את העובד בהתאם, לרבות הוצאות משפט.