בג"צ 7198/21

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה בעיקר בשל עיכובים משמעותיים בהגשתה והיעדר טענות ענייניות. בית המשפט מזהה שלושה היבטים של שיהוי: שיהוי סובייקטיבי בשל חוסר המעש של העותר, שיהוי אובייקטיבי בהתחשב בהשלכות של עיתוי העתירה על הרשויות או על צדדים שלישיים, והפרות אפשריות של שלטון החוק אם יידחו מחמת שיהוי. העתירה הוגשה לאחר אישור הצו ופרסומו, ללא כל הצדקה לעיכוב. בית המשפט מציין כי העותר לא הגיש כל בקשה מוקדמת כנדרש. בנוסף, לגופה של העתירה אין בה עילה ממשית להתערבות שיפוטית. בית המשפט שם דגש על ביקורת שיפוטית מוגבלת על חקיקת משנה, אלא אם כן ניכר חוסר סבירות מהותי, מה שאין כן כאן. הצו המדובר עולה בקנה אחד עם תקנות נרחבות שמטרתן להילחם בהלבנת הון ובמימון טרור, המערבות גופי מומחים רבים והשלכות בינלאומיות. העותרת חולקת על סבירותו של הצו, בפרט בכל הנוגע לחובות המוטלות על נותני שירותי מטבע חוץ, אך אינה מצליחה לבסס טענות בדבר חוסר סבירות, פגיעה כלכלית או אפליה. בית המשפט גם דוחה את הטענות לפגיעה בחופש התעסוקתי ובתחרות, בנימוק של היעדר נתונים תומכים. השוואה למשטר הרגולטורי של בנק הדואר אינה ראויה מבלי להתחשב בהקשרים רגולטוריים רחבים יותר. מלבד זאת, בנק הדואר כפוף לחובות דומות על פי חוקים אחרים. לאור נקודות אלה, העתירה – והבקשה לסעד ביניים – נדחית, והעותר חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך 5,000 ₪, כאמור בפסק הדין מיום 17.11.2021.