ע"נ 2395-11-20

תקציר

ערר הוגש על ידי מערער המיוצג על ידי עו"ד פנחס ברזילי על החלטת קצין התגמול באגף השיקום במשרד הביטחון, אשר דחה את בקשתו לשנות החלטה קודמת לפיה מחלת הסוכרת שלו אינה קשורה לשירותו הצבאי. המערער פוטר מקורס קצינים בעקבות משפט משמעתי בגין העתקה במבחן וחווה טראומה נפשית קשה כתוצאה מכך. זמן קצר לאחר מכן, הוא אובחן עם סוכרת מסוג 1. המערער טען כי מחלת הסוכרת שלו נגרמה כתוצאה מהטראומה שחווה במהלך שירותו הצבאי והגיש חוות דעת מומחה לתמיכה בטענתו. המשיב, שיוצג על ידי עו"ד מירן ספר, טען כי מחלת הסוכרת של המערער אינה קשורה לשירותו. בית המשפט העדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם המערערת, פרופ' רפפורט, על פני חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב, פרופ' וייס. פרופ' רפפורט הצביע על ספרי לימוד רפואיים וניירות עמדה של ועדות סוכרת התומכים במסקנה כי הלחץ הנפשי הקשה והמתמשך של המערער במהלך שירותו הצבאי גרם להתפרצות מחלת הסוכרת שלו. בית המשפט מצא כי עובדות המקרה תומכות בגרסתו של המערער לאירועים וכי להיטותו להשלים את קורס הקצינים, בשילוב הנסיבות החריגות שהובילו לפיטוריו ולאחריו, גרמו ללחץ נפשי קשה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי קיים קשר סיבתי עובדתי ורפואי בין האירועים המלחיצים לבין הופעת מחלת הסוכרת של המערער. באשר לקשר הסיבתי המשפטי, קבע בית המשפט כי הלחץ שחווה המערער היה חריג וייחודי לשירותו הצבאי. היא הבחינה בין המקרה הנוכחי לבין מקרי פיטורים רגילים, וציינה את אופיים הצבאי של האירועים, את המסגרת הפיקודית ואת העונש הספציפי. בית המשפט הגיע למסקנה כי התקיימו הדרישות לקשר סיבתי משפטי וקיבל את הערעור. בית המשפט קבע כי יש להכיר בסוכרתו של המערער כנכות שנגרמה עקב שירותו הצבאי והורה למשיב לכסות הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. ההחלטה ניתנה ביום 24.4.2023, בנוכחות הצדדים.