ת"פ 209/03

תקציר

הכרעת הדין דנה בשני אישומים של ניסיונות חטיפה אלימים נגד הנאשם, רפי אוחנה. האישום הראשון נוגע למר אלברט ברמי, שאוים באיומי סכין להסיע את חוטפו לפני שהצליח להימלט. האישום השני נוגע לגב' ג'ינה משה, שהצליחה להדוף את ניסיונו של הנאשם לחטוף את רכבה, בו נכח בנה בן השש, ורק תיקה נגנב. אוחנה הורשע בחטיפת ברמי, ניסיון חטיפה של משה וגניבה. בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות לכך שאוחנה ביצע שוד בשני המקרים, שכן השופט לא השתכנע שהתכוון לשלול לצמיתות מהקורבנות את חפציהם. השופט קיבל את עדויות הקורבנות כאמינות, ובמיוחד את זו של ברמי, למרות חוסר עקביות מסוים, ודחה את הכחשותיו של אוחנה ואת טענות האליבי שלו, שסתרו את דבריו הקודמים. עוד ציין השופט כי התנהגותו של אוחנה הצביעה על כך שהוא רצה להגיע ליעד - ככל הנראה מרכז סמים - ולא היה שודד טיפוסי. מעשיו של הנאשם נחשבו לשיטת הוצאה להורג, והראיות, לרבות עדויות עדים וגילוי חולצה סגולה התואמת את תיאור הקורבן בדירתו, תמכו בגרסת התביעה. אוחנה הורשע בחטיפה לפי סעיף 369, ניסיון חטיפה וגניבה, אך לא בשוד, וגזר הדין ייקבע בשלב מאוחר יותר.