רע"א 7114/05

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת משפטית בשאלה האם מדינת ישראל יכולה להתנות את חשיפת המסמכים בסיווג ביטחוני למעורבים בתביעה בנוגע לחשיפה לכאורה לחומרים מזיקים בקריה למחקר גרעיני בדימונה. המשיבים, אלמנתו ובתו של יונתן חיזי, טוענים כי מחלת הסרטן שלו נגרמה כתוצאה מחשיפה כזו. הסוגיה נסובה סביב סירובה של המדינה לפרסם סקרים אפידמיולוגיים אלא אם בא כוח המשיבים, עו"ד א. קנר, יעבור סיווג ביטחוני, אך הוא סירב. תחילה פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב, בהרכב השופט ס' דותן, נגד התניית גילוי מסמכים בסיווג ביטחוני ללא בסיס חוקי, וקבע כי יש להצדיק חיסיון באמצעות תעודה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות. מדינת ישראל ערערה וטענה כי דרישת סיווג ביטחוני היא גישה מאוזנת המכבדת הן את זכויות הייצוג והן את האינטרסים הביטחוניים של המדינה. היא הציעה כי עקרון המידתיות והוראות מקבילות במשפט הפלילי תומכים בהטלת תנאים כאלה. פסק הדין מכיר בחשיבותו של ביטחון המדינה, אך מדגיש כי הגבלת הגישה למסמכים באמצעות סיווג ביטחוני חייבת להיות מוצדקת מבחינה משפטית, רצוי באמצעים חקיקתיים. היא מציעה פתרון ביניים שבו המדינה תוכל להנפיק תעודת סודיות בתנאים ספציפיים, כמו דרישת סיווג ביטחוני לאנשים מסוימים, בכפוף לאישור בית המשפט. השופטים גרוניס, ג'ובראן ונאור מסכימים עם גישה זו, ומציעים כי היא מאזנת באופן שוויוני בין אינטרסים מתחרים. עוד תומכת נאור במתן אפשרות לתעודות סודיות לפטור אנשים שסולקו, ובכך למזער בעיות פרוצדורליות. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך שמירה על הצורך בפתיחות לצד אמצעי הביטחון הנדרשים, תוך הדגשת ההקשר הרחב יותר של יעילות והוגנות.