ע"פ 1338/10

תקציר

בהכרעת דין זו דן בית המשפט בהפחתת עונשו של המערער על יסוד חלקו המוגבל בעבירה, כפי שעולה מכתב האישום המתוקן ומהסעיפים שהושמטו. למרות שהכיר במעורבותו הפחותה של המערער, במיוחד בהשוואה לנאשמים הנוספים ויקטור ושמעון, שנשאו באחריות משמעותית לתקיפת האחים אבו עזיז, קבע בית המשפט כי הריגה היא עבירה חמורה. המערער, אף שהיה שיכור ובעל עבר פלילי משמעותי, נדרש בכל זאת לתת את הדין על מעשיו, לרבות גרימת חתכים בפניו של הקורבן, דוד. בית המשפט ציין כי למערער לא הייתה נקמה אישית בקורבנות, אך למרות זאת השתתף באלימות, דבר שסיבך עוד יותר את השיקולים המשפטיים והמוסריים. על אף שבית המשפט המחוזי התחשב בהסדר הטיעון, גזר הדין נקבע כבלתי הולם את תפקידו של המערער כמתואר בכתב האישום המתוקן, אשר השמיט פרטים משמעותיים של הנאשם. בהדגישו את עקרון המידתיות וההליך ההוגן, נקבע בפסק הדין כי מעורבותו של המערער אינה מצדיקה עונש של תשע שנות מאסר. בסופו של דבר החליט בית המשפט לקבל חלקית את הערעור והפחית את העונש מתשע לשבע שנים, בעוד רכיב המאסר על תנאי נותר ללא שינוי, כאשר השופטים עמית וברק-ארז הסכימו עם פסק דינה של השופטת דנציגר שניתן ב-7 בפברואר 2013.