ת"א 40389-11-13

תקציר

התובע, וינר מיכאל, מתווך נדל"ן, תבע את לקוחותיו, הנתבעים איילה צ'רניבסקי ובן זוגה, על מלוא דמי התיווך שלטענתם היו חייבים לו לאחר שסייעו להם לרכוש נכס. הנתבעים הודו כי הם חייבים לתובע שכר טרחה מסוים עבור שירותיו, אך חלקו על הסכום הנתבע. עיקר המחלוקת נגעה לפרשנות הסכם כביכול, שלטענת התובע העניק לו בלעדיות בתיווך מכירת דירת המגורים הנוכחית של הנתבעים תמורת דמי תיווך מופחתים. עם זאת, השופטת מצאה כי לא הושגה הסכמה משפטית מחייבת כזו, שכן התובעת לא הצליחה לקבל הזמנה בכתב לביצוע פעולות תיווך, כנדרש בחוק. זאת ועוד, נסיבות חתימת הסכם התיווך והתנהלות הצדדים לאחריו הצביעו על כך שהנתבעת לא הסכימה לשלם את מלוא דמי התיווך בסך 2% בתוספת מע"מ. תחת זאת, קיבל בית המשפט את גרסת הנתבעים לאירועים והטיל עליהם את האחריות לתשלום 10,000 ₪ בלבד בתוספת מע"מ, עליהם הסכימו לצורך הצגת הנכס. בנוסף, נוכח אי עמידתו של התובע בדרישות החוק וטענותיו המוגזמות, הורה לו בית המשפט לפצות את הנתבעים בגין שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪, כולל מע"מ.