ע"פ 523/72

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על הרשעה בהעלבת עובד ציבור בניגוד לסעיף 144 לפקודת חוק העונשין, 1936. המערער טען כי יש לבטל את ההרשעה בנימוק שלא הודיעו להם על הדיון. בית המשפט העליון קבע כי פסק דין שניתן ללא הודעה מוקדמת אינו בטל ומבוטל רק בשל היעדר הודעה מוקדמת, וכי הימנעותו של המערער מהתייצבות לדיון לא פגעה בעניינו. בית המשפט דחה גם את הטענה כי חקיקת חוק איסור לשון הרע מבטלת מכללא את סעיף 144 לפקודת חוק העונשין, וקבעה כי שתי ההוראות יכולות לדור בכפיפה אחת. יתר על כן, בית המשפט מצא כי מעצרו של המערער היה בלתי חוקי, אך הודעתו לאחר מכן במשטרה נעשתה מרצונו החופשי, ולכן קבילה. באשר לעלבון, הסכימו השופטים כי המילה "מטומטם" מעליבה בהקשר שבו נעשה בה שימוש, אך שקלו את נסיבותיו המיוחדות של המקרה ואת מעצרו שלא כדין של המערער. הם הגיעו למסקנה כי יש להטיל קנס של לירה אחת, לעומת חמישים הלירות המקוריות, ופסקו פיצוי מוסרי למערער בגין מעצרם הבלתי חוקי. הוחלט לדחות את הערעור, כאשר הקנס המופחת ניתן לגבייה כחוב אזרחי.