בג"צ 4492/92

תקציר

התיק סובב סביב עתירה שהגיש רופא שעלה לישראל מברית המועצות. העותרת קיבלה רישיון לעסוק ברפואה בישראל בהנחה שהשלימה לימודי רפואה מלאים. עם זאת, מאוחר יותר התברר כי הנחה זו הייתה שגויה, מה שהוביל את משרד הבריאות לדרוש ממנה לעבור הכשרה נוספת ולעבוד כמתמחה במחלקות ספציפיות בבית החולים. העותר ערער על החלטה זו, וטען כי הסמכות לשלול או להתלות רישיון רפואי מוגבלת בחוק ויש לעשותה רק כאמצעי משמעתי. בג"ץ קבע כי לרשות מינהלית יש סמכות טבועה לשנות או לבטל את החלטותיה, במיוחד כאשר מדובר באינטרס ציבורי והביטול נובע מטעות של הרשות. במקרה זה מצא בית המשפט כי האינטרס הציבורי בהגנה על בריאות הציבור גובר על הפגיעה בעותר, שכן טעותה של הרשות במתן הרישיון אינה יכולה לפצות על היעדר הכשירות הנדרשת לעסוק ברפואה. הוצע לעותרת מסלול לשמור על רישיונה ולהמשיך את התמחותה לאחר שתסיים תכנית לימודים בת שנה, אך היא סירבה. בית המשפט דחה את העתירה, אישר את החלטת משרד הבריאות והדגיש את חשיבות בריאות הציבור ובטיחותו.