רע"א 166/13

תקציר

השופטת בחנה בקפידה את טענות שני הצדדים ומצאה כי יש לדחות את הבקשה. בקשה זו היא בקשת רשות ערעור לבית משפט גבוה יותר. על פי פסיקה קודמת, בקשות מסוג זה נענות רק כאשר קיימת שאלה משפטית משמעותית, שיש לה השלכות ציבוריות, ופסק הדין חורג מהאינטרסים של הצדדים המעורבים. השופט מסיק כי הבקשה הנוכחית אינה מציגה סוגיה החורגת מתחום האינטרסים של הצדדים. טענות המבקש מוגבלות לנסיבות הספציפיות של המקרה ואינן מעוררות שאלות משפטיות חדשות. יתר על כן, השופט מדגיש כי פרשנותו של המבקש לסעיף רלוונטי בחוק כבר נדונה ואינה שנויה במחלוקת. לפיכך, אין עילה משפטית לתביעת המבקש, שכן ההגנה המוצעת בסעיף זה חדלה לחול עם סיום ניהול עסקיו של הדייר המקורי. השופט מתייחס גם לטענות המבקש בנוגע להשלכות השינויים הכלכליים ומוצא אותן בלתי נתמכות ואנונימיות, ולכן לא סביר שישפיעו על פסק הדין. יתר טענות המבקש נוגעות לקביעות עובדתיות ולהערכות מהימנות של הערכאה הנמוכה יותר, שאינן מוטרדות בדרך כלל בערעור, ובוודאי שלא במקרה זה. השופט מקבל את מסקנותיו העובדתיות והמשפטיות של בית משפט קמא, ומציין כי הן מנומקות היטב ומבוססות על ראיות מקיפות. משכך, בקשת רשות הערעור נדחית, ואין כל הצדקה לצו הוצאות.