תא"מ 29605-12-20

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעת, חברת מנורה ביטוח, במחלוקת על תוקפו של ביטוח הרכב. התיק נסב סביב טענת הנתבעים כי ביטוח הרכב שלהם היה עדיין בתוקף בעת התאונה, טענה שחברת הביטוח חלקה עליה. על פי תקנות התעבורה הרלוונטיות, רישיון הנהיגה של הנאשם נשלל בשל חריגה בנקודות, ומספר הודעות נשלחו לנאשם המודיעות להם על שלילה זו. ההודעה הראשונה והשלישית הוחזרו מבלי שנמסרו, אך ההודעה השנייה, שנשלחה לכתובתו של הנתבע, לא הייתה שנויה במחלוקת. בית המשפט קיבל את טענת חברת הביטוח כי הנתבעת קיבלה הודעה זו, שכן היא נשלחה בהתאם לנהלים המפורטים בתקנה 550(א) לתקנות התעבורה. הנתבעת לא הביאה ראיות לכך שאי מסירת ההודעות נבעה מסיבות שאינן תלויות בה, כאמור בתקנה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא סתרה את חזקת המסירה באופן יעיל, למרות שהייתה לה הזדמנות לעשות כן. גם טענת הנתבעים כי מכתב שנשלח אליהם נשלח שלא כדין עקב החזרתו יום אחד מוקדם מהקבוע בתקנה, נדחתה. באשר לגובה הנזק, קיבל בית המשפט את הסכום המוסכם של הצדדים בסך 30,124 ₪. גם טענות הנאשמים כי לא היו מודעים לשלילת הרישיון ולא היו מעזים לנהוג ללא רישיון נדחו, שכן בית המשפט מצא אותן כחסרות אמינות, במיוחד לאור עברו של הנאשם בעבירות תנועה, לרבות מקרים רבים של נהיגה ללא רישיון. סתירות בדברי הנאשם שחקו עוד יותר את אמינותן. מאחר שהנתבעים לא הוכיחו שלא קיבלו הודעה על התליית הרישיון, פסק בית המשפט לטובת חברת הביטוח, והורה לנתבעת לשלם את הפיצויים המוסכמים, הריבית, שכר הטרחה ושכר טרחת עורך הדין בסך 30,124 ₪, בתוספת אגרה נוספת בתוך 14 יום.