ת"א 44650-05-13

תקציר

הנתבעת הגישה בקשה לדחות את תביעת התובעים נגדה מאחר והתביעה הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות. טענת התובעים התייחסה לרשלנות הנטענת של הנתבעת ולהפרת חובה חקוקה, אשר גרמה לעיכוב ברישום ובאישור היבוא של מוצר טיפולי הפוריות של התובעים, פוסטימון. מעשיה של הנתבעת הביאו לכאורה להפסקת היבוא והשיווק של המוצר למשך שש שנים, וגרמו לתובעים נזקים כספיים המוערכים בכ-11,830,000 ₪ (בערכי שנת 2000). בית המשפט בחן את הבקשה ומצא כי המועדים הקובעים לתחילת תקופת ההתיישנות היו אפריל ויולי 2001, כאשר נודע לתובעים כי אין באפשרותם להשלים את הליך הרישום ולייבא את המוצר, בהתאמה. בית המשפט קבע כי עוולות הרשלנות והפרת החובה החקוקה התבססו על אירועים ספציפיים, ולא על עוולות שוטפות, וכי הנזק התגלה באותם ימים בהם התרחשו. מאחר שחלפו למעלה מעשר שנים בין מועד הנזק לבין הגשת התביעה במאי 2013, קבע בית המשפט כי התביעה התיישנה על פי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת התובעים כי המועד הקובע להתיישנות היה בשנת 2007 עת אישרה הנתבעת את יבוא המוצר, וכן את טענתם כי העוולה נמשכת, וקבע כי מדובר באירוע ספציפי לצד נזק מתמשך. משכך, נעתר בית המשפט לבקשת הנתבעת ודחה את תביעת התובעים במלואה. התובעים חויבו לשלם לנתבעת הוצאות בסך 7,000 ₪.