בג"צ 2917/10

תקציר

לאחר מאבק משפטי ארוך וממושך בין בני זוג, פסק בסופו של דבר בית הדין הרבני האזורי בתל אביב כי על העותרת לקבל גט לאלתר בשל הפירוד הממושך בין בני הזוג וטענותיה הבלתי כנות של העותרת לשלום בית. עם זאת, שופטי בית משפט זה נתקלו בהתנכלויות מצד העותרת ושלוחיה, מה שהוביל אותם להודיע על "הסתלקותם" מהתיק. לאחר מכן פנתה העותרת לבית הדין הרבני הגדול בבקשה לגירושין, אך לא עמדה בדרישות הפרוצדורליות, מה שהוביל לדחיית ערעורה. התיק הועבר להרכב אחר בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב, שדן אף הוא בבקשת המשיב לשאת אישה שנייה. התחמקותה המתמשכת של העותרת מבית המשפט וזלזול בהחלטותיו הביאו את בית המשפט לפסוק לטובת בקשת המשיב. ערעורה של העותרת לבית המשפט העליון נדחה לאחר שהשופטים סברו כי החלטות הערכאות הנמוכות היו סבירות, והיא לא מיצתה את כל הדרכים המשפטיות. בית המשפט ציין גם את חוסר תום הלב של העותרת בהשמטת פרטים מרכזיים בהגשותיה. פסק הדין בעניין התרת הנישואין היה זמני בלבד, בכפוף לאישורו הסופי של נשיא בית הדין הרבני הגדול, ולכן לא הצדיק את התערבותו של בית המשפט העליון בשלב זה. בית המשפט העליון הדגיש את האופי החריג של התערבותו בהחלטות בית הדין הדתי והביע תקווה כי הצדדים יביאו את הסכסוך לסיומו בעצמם, תוך שהוא מציין את ההשפעה המזיקה של התדיינות משפטית ממושכת על כל הצדדים המעורבים.