ת"פ 34939-07-15

תקציר

הנאשם הואשם בארגון משחק אסור לפי סעיף 225 לחוק העונשין. השאלה העיקרית שבמחלוקת הייתה האם טקסס הולדם, המשחק בו שימש הנאשם כסוחר, הוא משחק של מזל או מיומנות. ההגנה הסכימה עם העובדות שהוצגו בכתב האישום, לפיהן הנאשם שימש כסוחר במשחק בו שחקנים החליפו כסף תמורת אסימונים. כמו כן, לא הייתה מחלוקת כי במקום נערך טורניר טקסס הולדם, וכי הזוכה בטורניר יכול היה לזכות בכסף או בפרסים. הצדדים הסכימו גם על כללי המשחק. ההגנה טענה כי יש לראות במשחק מיומנות, ולכן לא לאסור אותו, בהתבסס על חוות דעת מומחה שהציגו. התביעה, לעומת זאת, טענה כי המשחק היה של מזל, והציגה ראיות משלהם, כולל הצהרות שחקנים וסוחרים, כדי לתמוך בטענתם. עוד הוכיחו כי הנאשם היה מודע להשלכות מעשיו. השופט פתח וציין כי השאלה המרכזית היא האם יש להעריך את המשחק כטורניר שלם או באופן פרטני. הם פסקו לטובת הצעת התביעה לבחון את המשחקים הבודדים, שכן הערכת הטורניר בכללותו תחטא את תכלית החוק. בהסתכלות על משחקים בודדים, השופט מצא כי המזל היה הגורם הדומיננטי, וכי חוות דעת המומחה ועדות ההגנה לא הספיקו כדי להוכיח אחרת. עוד ציין השופט כי חוסר הבנתו של הנאשם את אסטרטגיית המשחק המתוארת בחוות הדעת של ההגנה מצביע על כך שהמשחק היה מבוסס מזל. בנוסף, השופט בחן את המונח "הטבה", כהגדרתו בחוק, ומצא כי זכייה באסימונים במשחק שיפרה את סיכויי השחקנים לזכות בפרס הכספי, ומהווה הטבה. לאחר מכן עבר השופט לטענות מקדמיות של ההגנה, ובהן כי הנאשם לא היה מארגן או עורך המשחק, ולכן אין להעמידו לדין. השופט חלק על כך, ופירש את החוק כך שיכלול גם את מעשיו של הנאשם, שהיו חלק בלתי נפרד מקיומו של המשחק. לבסוף, התייחס השופט לטענות בדבר אכיפה בררנית וביקורת מנהלית ודחה אותן, מבלי למצוא ראיות להבחנה פסולה או שרירותית בהחלטה להעמיד לדין את הנאשם. לסיכום, הרשיע השופט את הנאשם בביצוע העבירה של ארגון משחק אסור.