עע"מ 5839/06

תקציר

בפסק דין זה, הסוגיה המרכזית בה נדונה השאלה האם ניתן להקצות קרקע לצורכי ציבור ללא פיצוי, העולה על 40% מכלל שטח הקרקע, במסגרת תכנית איחוד וחלוקה. התיק נסוב סביב אישורה של תכנית מתאר מ/3107, המשתרעת על כ-181 דונם בגבעת שמואל ומבקשת לשנות את ייעוד הקרקע משימוש חקלאי למטרות שונות אחרות, כגון מגורים, תעשייה ושטחים ציבוריים, ללא הסכמת הבעלים. המערערים טוענים כי התכנית מפקיעה שלא בצדק למעלה מ-40% מרכושם ללא פיצוי, בטענה כי 58% משטח הקרקע מועבר לרשויות מקומיות. השיח המשפטי בוחן האם הקצאה כזו נחשבת להפקעה והאם עליה לעמוד בחוקי ההפקעה הקיימים, הכוללים חובת פיצויים מעבר לרף ה-40%. מבחינה היסטורית, פרקטיקות אפשרו הקצאה מחדש של קרקעות לשימוש ציבורי ללא פיצוי ישיר באמצעות הגדלת זכויות הבנייה. עם זאת, בית המשפט סבור כי יש לראות בלקיחת קרקע כהפקעה או לכל הפחות לדבוק במגבלות דומות בשל המשמעות החוקתית של זכויות הקניין. פסק הדין קובע כי כל פגיעה בבעלי הקרקע מזכה אותם בתביעת פיצויים, אך אינו מבטל את התוכנית או את מאזניה. לבסוף, בית המשפט דוחה את הערר בדבר שלילת זכות הערר למועצה הארצית לתכנון ובנייה, בהתאם לתקדים שלהם למניעת עיכובים מיותרים בהליך התכנון. ההחלטה מזמינה את המערערים להגיש תביעות פיצויים בתוך פרק זמן מוגדר, וממליצה שלא להורות על הוצאות.