ע"מ 31030-12-21

תקציר

המערערת, שטענה כי רכשה זכות שכירות מוגנת בנכס ממפרק בעקבות הסכם פשרה, ערערה על דחיית התנגדותה לשומת מס תשומות. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה כי היא זכאית לנכות מס תשומות. בית המשפט מצא כי הסכם הפשרה לא כלל עסקה חייבת במס אלא העברה פטורה של זכות השכירות המוגנת. זאת ועוד, המערערת לא הצליחה להוכיח כי ניהלה עסק כלשהו או ביצעה עסקאות חייבות במס במועדים בהם ביקשה לנכות מס תשומות. התנהלותה ועדותה הותירו רושם שלילי, והיא לא הציגה מסמכים רלוונטיים. בנוסף, התעוררו ספקות לגבי בעלותה בזכות השכירות המוגנת וקיומן של הכנסות מדמי שכירות במועדים הרלוונטיים. בית המשפט דחה גם טענות בדבר טיב הזכויות בהן מחזיקה המערערת וחוקיות החשבונית שהונפקה לה. בית המשפט קבע כי המפרק, כנושא משרה שמונה על ידי בית המשפט, אינו יכול לוותר על זכויות השייכות לחברה בפירוק. לבסוף, הורה בית המשפט למערערת לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין.