ע"פ 6349/11

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעור שבו בית המשפט בוחן האם נאשם יכול לחזור בו מהודאה שניתנה במסגרת הסדר טיעון. בית המשפט מחליט לקבל את הערעור, ומאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו, תוך הארכת מעצרו. פסק הדין מתעמק במסגרת המשפטית המסדירה פסילת הודאה לפי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי, המתיר פסילה מטעמים מיוחדים. פסק הדין בוחן מקרי עבר, תוך הדגשת המניע לבקשת הפסילה של הנתבע. בית המשפט מבחין בין פסילות שניתנו לפני מתן גזר הדין, המטופלות בסלחנות רבה יותר, לבין אלה שנעשו לאחריהן, אשר דורשות נסיבות חריגות כדי להצדיקן. עיתוי הפסילה הוא קריטי; בקשות מוקדמות יותר נוטות פחות להיתפס כתמרונים טקטיים. במקרה זה, הערעור מתקבל על בסיס העובדה שהנאשם הביע רצון כן להילחם על חפותו, שכן בקשתו לחזור בו התרחשה לפני מתן גזר הדין, למרות שהדבר נעשה בעקבות פסק דינו של אלכסנדר. בית המשפט מכיר בסתירות בהודעותיו של המערער בפני קצין מבחן ובמהלך עדותו, המעוררות ספק באמיתות הודאתו. האפשרות שהמערער הודה באשמה מסיבות טקטיות נשקלת, אך אין די ראיות כדי לאשר זאת. משכך, מבטל בית המשפט את הכרעת הדין וההרשעה המקוריים, מורה על המשך המשפט מנקודת ההודאה, מאריך את מעצרו של המערער ומתווה את האפשרות לשקול מחדש את המעצר אם יוצגו חלופות מתאימות. ההחלטה מתייחסת גם לסוגיית טיוטת גזר הדין שהגיעה בטעות למערער, ומבהירה כי אין בה כדי להשפיע על ההחלטה השיפוטית הסופית, המתקבלת באופן עצמאי על ידי השופט לאחר חקירה נאותה. לבסוף, פסק הדין בוחן את ההשלכות הרחבות יותר של הסדרי טיעון, ומדגיש את הצורך של בתי המשפט לוודא את אמיתות ההודאות כדי למנוע הרשעות שווא, המשקפות הן את זכויות הנאשם והן את האינטרס הציבורי.