ענ"א 45709-02-22

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ומבטל את צו הביניים האוסר על האב המערער לקבל זכויות משמורת על בתו הפעוטה בתוך 14 יום. פסק הדין מותח ביקורת על פעולתם האיטית של שירותי הרווחה, ומציין כי טובת הפעוט אינה משרתת את המשך העיכוב. היא מכירה בהתנהגותו הבלתי משתפת פעולה של האב, אך מייחסת אותה לתסכולו מהרשויות, ומזהירות אותו שלא להביע את תלונותיו מחוץ לבית המשפט. פסק הדין מכיר בעליונות ההורים בגידול ילדיהם, תוך הדגשת זכות האדם הטבעית והבסיסית לעשות כן, תוך הכרה בכך שזכות זו אינה מוחלטת וכפופה תמיד לצרכיו ולטובתו של הילד. היא מדגישה את הרצינות שבהוצאת ילד ממשמורת הוריו, ומציגה אותו כמוצא אחרון. במקרה זה, בית המשפט קובע כי הנסיבות אינן מצדיקות צעד כה קיצוני, וכי המדינה לא הצדיקה די הצורך חדירה לתא המשפחתי. במקום זאת, ההתמקדות הייתה צריכה להיות בתמיכה ובסיוע לאב. פסק הדין מדגיש גם את חשיבות ההתקשרות הראשונית של הפעוטה ואת הנזק הפוטנציאלי של עקירתה מהמטפלים הנוכחיים שלה. כתוצאה מכך, מסולק צו המניעה ומטיל על הפעוט צו טיפול בקהילה תוך חיוב שיתוף פעולה של האב עם שירותי הרווחה, מתוך הבנה כי מעשיהם נועדו להיטיב עם הילד. פסק הדין שואף לאזן בין הזכויות והאינטרסים של כל הצדדים המעורבים.