ע"ו 5878-03-12

תקציר

פסק הדין דן בערעור על ההחלטה לשלול מאלמנה את המשך תשלום הפיצויים לאחר מות בעלה, שהיה נכה. סעיף 20א לחוק הנכות קובע כי אם נפטר נכה והוא קיבל קצבאות, המשפחה תמשיך לקבל את אותו פיצוי במשך 36 חודשים. המערער טען כי יש להמשיך ולשלם את הפיצויים ששולמו לנכה טרם מותו למשפחה, ואילו המשיב סירב לשלם למערער את קצבת השיקום הזמנית (TRS) בטענה שמדובר בגמלה זמנית שאינה נחשבת כ"גמול ששולם באותה עת". בית המשפט פסק לטובת המערערת, בקובעו כי כוונת המחוקק מאחורי סעיף 20א הייתה לרכך את הנטל הכלכלי על המשפחה לאחר מותו הפתאומי של הנכה. בית המשפט פירש את החוק כמשמר את המצב הקיים בפועל בעת המוות וקבע כי יש לשלם למערער את ה-TRS, ששיקף את המצב שקדם למוות, למשך 36 חודשים כפי שהתכוון המחוקק. פסק הדין הדגיש גם את אופיו החברתי של חוק הנכות, שמטרתו לפצות את מי ששירת את המדינה ולגמול לו על קורבנותיו. יתר על כן, בית המשפט דחה את ההבחנות השרירותיות של המשיב בין הת"ר לבין הטבות זמניות אחרות, תוך שהוא מדגיש את הצורך במדיניות ברורה ואחידה. משכך, התקבל הערעור, והמשיב חויב לשלם למערער את הפיצוי בגין 36 חודשים בשיעור הפיצויים על הטיפול הרפואי שקיבל המנוח טרם פטירתו. בנוסף, חויב המשיב להשיב למערערת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.