ת"א 35236-05-19

תקציר

פסק דין זה עוסק במספר תביעות בעקבות תאונה שאירעה בשנת 2014, בה נפגע התובע מס' 1 בעת ביצוע עבודות חשמל בביתו של הנתבע מס' 1. התאונה אירעה לאחר שמעקה המרפסת עליו עמד התובע התמוטט ונפל, יחד עם התובע. התובעת מס' 1 והמוסד לביטוח לאומי תבעו מספר נתבעים, ביניהם הנתבעת מס' 1, בעלת הבית והממונה על העבודה; הנתבע מס' 3, מהנדס בניין; הנתבעת מס' 4, הוועדה המקומית לתכנון ובניה; ומדינת ישראל. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמל"ל משלם לתובע פנסיה, ולכן גם המל"ל הצטרף לתביעה כתובע שותף כדי לתבוע החזר בגין התשלומים ששילם וישלם לתובע. בית המשפט מצא מספר נתבעים אחראים לתאונה והורה להם לפצות את התובעים. הנתבע מס' 1, בעל הבית בו אירעה התאונה, נמצא אחראי לבנייתו, לרבות העסקת אנשי מקצוע, ולבניית הבית ללא היתר. גם הנתבע מס' 3, שטיפל בקבלת ההיתר לבית, נמצא אחראי לרשלנותו. הוועדה המקומית לתכנון ובניה (הנתבעת מס' 4) נמצאה רשלנית בכך שלא אכפה את תקנות התכנון והבניה, נתנה היתר מבלי לבחון את המצב בשטח והתעלמה מהמסמכים שבפניה בנוגע להיתר לאורך השנים. על כל אחד מהנתבעים הוטלה חלק באחריות: הנתבע מס' 1 והנאשם מס' 3 היו אחראים כל אחד ל-40% מהנזקים, והנתבע מס' 4 ל-20%. בית המשפט התייחס גם להודעות לצדדים שלישיים שנשלחו על ידי חלק מהנתבעים. הנתבעת מס' 4 שלחה הודעה לצדדים שלישיים לנתבעת מס' 1, לנתבעת מס' 3 ולאביו של הנתבע מס' 1, בדרישה כי יפצו אותה בגין כל סכום שיהיה עליה לשלם. בית המשפט קיבל הודעה זו בחלקה, וקבע כי יש לראות את האב כמזיק משותף שחלקו באחריות חופף לזה של הנתבע מס' 1, בשיעור של 40% מהפיצוי שנפסק. בית המשפט קיבל גם את הודעת הנתבע מס' 4 נגד הנתבע מס' 3, וקבע כי עליו לשפות את הוועדה במחצית הסכומים שיהיה עליה לשלם בגין חלקה בחבות כלפי התובע, בשל המצגים שהציג בפני הוועדה עליה הסתמכה בעת מתן ההיתר. מדינת ישראל נמצאה לא אחראית לתאונה. נטל ההוכחה שהציגו התובעים בדבר רשלנותה הנטענת של המדינה בכך שלא פיקחה על הוועדה המקומית ולא הפעילה את סמכות האכיפה שלה לא היה מספיק כדי להטיל אחריות על המדינה. לאחר מכן קבע בית המשפט את גובה הפיצויים להם זכאית התובעת מס' 1. אלה כללו הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, עזרה מצדדים שלישיים, טיפולים רפואיים, מוצרים מתכלים וחיתולים, הוצאות, התאמות דיור וכאב וסבל, בהיקף של למעלה מ-7 מיליון שקל. מסכום זה ניכה בית המשפט קצבאות והטבות שונות שקיבל ואמור היה לקבל התובע מהמל"ל, וכן קצבה לטיפול סיעודי בבית מקופת החולים, ותגמולי ביטוח ששולמו על ידי חברת ביטוח שהופקדו אצל בית המשפט. לאחר ניכויים אלה, סך הפיצויים שנפסקו לתובע מס' 1 עמד על 1,675,191 ₪. הנתבעים מס' 1, מס' 3 ומס' 4 חויבו לשלם סכום זה, וכן שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, לתובע מס' 1. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם למל"ל 4,810,708 ש"ח בתוספת שכר טרחת עורך דין. בית המשפט דחה את התביעה נגד מדינת ישראל, והורה לתובע מס' 1 לשלם את הוצאות המדינה. כן טופלו ההודעות לצדדים שלישיים ששלח הנתבע מס' 4, והצדדים השלישיים חויבו לשלם שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט לנתבעת מס' 4. בית המשפט פסק גם את הוצאותיו של נתבע שתביעתו נדחתה בהסכמה, והורה לנתבעים מס' 1 ו-3 לשאת בהוצאות אלה. לבסוף, הורה בית המשפט להעביר את הסכום שהופקד על ידי חברת הביטוח בקופת בית המשפט לתובעת מס' 1.