ת"פ 40156/05

תקציר

הנאשמים הואשמו בקשירת קשר לביצוע פשע וסיכון חיי אדם בנתיב תנועה. על פי כתב האישום, הנאשמים קשרו קשר עם אלמונים לחסום כביש ראשי, נתיבי איילון, באמצעות הבערת צמיגים, כדי למחות על תוכנית ההתנתקות. הדבר ישבש את שגרת החיים של התושבים ויסכן את מימוש התוכנית. הנאשמים צוידו בצמיגים, חומרים דליקים ובגדים. הם הגיעו למקום, הניחו את הצמיגים על הכביש, שפכו עליהם נוזל דליק וניסו להציתם. חלק מהצמיגים הושלכו על הכביש וסיכנו את הנוסעים. רכב אחד החליק על הנוזל הדליק והתנגש בצמיג. הנאשמים ושותפיהם נמלטו מהמקום ונרדפו על ידי עוברי אורח. הנאשמים ושותפיהם נכנסו לרכב בו נהג נאשם 1, ונמלטו. מאוחר יותר נמצא הרכב נטוש ובתוכו צמיגים ובגדים דליקים. הנאשמים הכחישו את המיוחס להם, וטענו כי לא היו מודעים למעשיהם של שותפיהם ורק הסיעו אותם למקום כלשהו. התביעה זימנה שני עדים מרכזיים. א/3 זוהר זייף, שוטר, הגיע למקום ועקב אחר רכבם של הנאשמים, תוך שהוא מציין את נהיגתו הפזיזה. ת/9 משה זקן היה עד לאירוע ומנע את הצתת הצמיגים. הוא העריך שהיו 4 או 5 תוקפים. כמה שוטרים העידו על מוצגים שנמצאו בזירה. הנאשמים בחרו שלא לשתף פעולה עם החוקרים, אך מסרו גרסה מלאה בבית המשפט. לטענתם, הם התבקשו על ידי אנשי ישיבתם לאסוף אנשים ולתלות שלטים במחאה על תוכנית ההתנתקות. נאשם 1 סיפר כי הונחה לנסוע לצומת בו אירע האירוע, אך אינו זוכר מי נתן לו את ההוראות. הנאשמים הכחישו כי ראו את הצמיגים או ידעו על מעשיהם של שותפיהם. עוד טענו כי לא הריחו דלק ברכב, למרות הראיות המצביעות אחרת. בית המשפט מצא את ראיות התביעה משכנעות יותר. גרסת הנאשמים לאירועים הייתה בלתי סבירה, בלתי הגיונית וסתרה את הראיות. טענתם כי לא היו מודעים למעשי שותפיהם נדחתה. עוד קבע בית המשפט כי הנאשמים היו חלק מהמעגל הפנימי של המבצעים, ולא רק עוזרים, משום שהשתתפו בתכנון וביצוע העבירה. מעשיהם, בשילוב עם הראיות הנסיבתיות, הובילו למסקנה סבירה כי הם אשמים. בית המשפט הרשיע את הנאשמים גם בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תנועה. למרות טענת הנתבעים כי לא התכוונו לגרום נזק, הצבת צמיגים דליקים בכביש סואן יצרה סיכון גבוה לחיי אדם, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בעניין הקוראן. בכך הרשיע בית המשפט את הנאשמים בכל סעיפי האישום: קשירת קשר לביצוע פשע, סיכון חיי אדם בנתיב תנועה וניסיון לעשות כן.