ע"פ 1310/12

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לביקורת של ערכאת הערעור על הרשעתו של מערער ברצח על ידי בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור הסכימה עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומצאה אותו נכון ומבוסס, ללא כל הצדקה להתערב. הראיות, שנבחנו ביסודיות ובאובייקטיביות, ביססו את אשמתו של המערער מעבר לספק סביר. בית המשפט הדגיש כי ערכאות הערעור נמנעות בדרך כלל מלשנות ממצאים הנוגעים למהימנות עדים ולהערכות עובדתיות, אלא במקרים חריגים, שאינם חלים כאן. בערעור נטען כי יסודות הרצח אינם מתקיימים, וטענו להגנות של שכרות והגנה עצמית. הגנות אלה נדחו, שכן הראיות הראו כי המערער קיבל החלטה מודעת להרוג, תוך שימוש בנשק קטלני בכוונה ובמחשבה תחילה. בית המשפט מצא כי המקרה עונה על הקריטריונים לרצח לפי חוק העונשין: הריגה בכוונה תחילה בכוונה תחילה. מעשיו של המערער, שכללו דקירות חוזרות ונשנות, הוכיחו כוונה מעבר לנטרול איום, תוך שלילת טענות להגנה עצמית. נקבע כי המערער לא היה שיכור בעת הרצח, שכן התנהגותו המורכבת לאחר מכן סתרה מצב זה. בית המשפט הוסיף והפריך את טענות המערער בדבר היעדר הכנה למעשה, וקבע כי די בהחזקת סכין ובשימוש בה לצורך הכנה. גם הערעור על פיצויי בתו של הנפגע נדחה, וקבע כי הפיצוי הוא יחסי לחומרת העבירה, חרף אי כושרו הכלכלי של המערער. שופטי הערעור הסכימו פה אחד לאשר את ההרשעה הראשונית ואת גזר הדין, לרבות מאסר עולם ואת פסיקת הפיצויים, והגיעו למסקנה כי בית המשפט המחוזי פעל כראוי בפסק דינו.