עפ"ת 41150-01-12

תקציר

המערער הורשע במספר עבירות תנועה ונגזרו עליו בבית המשפט לתעבורה בחיפה שבעה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 2500 ₪ ושמונה חודשי פסילה. כן הפעיל בית המשפט שני עונשי פסילה מותנים קודמים שהוטלו על המערער בהעדרו: שלושה חודשי מאסר ממאי 2010 ושלושה חודשי מאסר נוספים מאוגוסט 2010. המערער ערער על ההחלטה וטען כי המשיב (התביעה) לא ביקש להחיל את שני עונשי הפסילה על תנאי, וכי לא היה מודע להם. עוד טען כי המאסר המותנה הממושך אינו מידתי ביחס לעבירה. המשיב טען כי לבית המשפט נתונה הסמכות להטיל את העונשים וכי המערער ועורך דינו היו מודעים לקיומם, כפי שעולה מחומר החקירה. עם זאת, ערכאת הערעור פסקה לטובת המערער, קיבלה את הערעור וביטלה את תחולת עונשי הפסילה על תנאי. תחת זאת, הוטל עונש מאסר על תנאי של ארבעה חודשים, בהתחשב בנסיבות העבירה והמערער. פסק הדין הדגיש גם את חובתו של המשיב להוכיח הרשעות קודמות ואת שלילת הרשעות אלה על ידי המערער, דבר שהביא לביטול עונשי הפסילה המותנים. ערכאת הערעור ציינה כי הימנעותו של המשיב מלהבהיר את עמדתו ביחס לעונשי המאסר המותנה והיעדר הסדר טיעון תרמו לתוצאה זו. לבסוף, הגיע בית המשפט למסקנה כי עונש מאסר מותנה של ארבעה חודשים הוא עונש הולם יותר.