סע"ש 4701-05-14

תקציר

השופטת, חנה טרכטינגוט, קבעה כי שתי הנתבעות, IBM ו-JC, היו מעסיקות משותפות של התובעת. התובע עבד בחברת IBM למעלה מ-35 שנה כאשר IBM העבירה חלק מתפקידיה למיקור חוץ ל-JC, במסגרתו הועסק התובע במשך כ-17 שנים. השופטת שקלה את מאפייני ההתקשרות ומצאה כי קיימות אינדיקציות לדפוס העסקה אותנטי, בו JC היא המעסיקה היחידה, אך גם סימנים לכך שיבמ היא מעסיקה משותפת. השופטת קבעה כי החלטת IBM להפסיק את שירותה של התובעת נבעה מאפליה מחמת גיל, שכן התובעת הוחלפה בעובד צעיר וזול יותר. גם החלטה זו נמצאה פגומה מבחינה פרוצדורלית, שכן לא ניתן לתובע שימוע ראוי. בנוסף, הדגישה השופטת כי הימנעותה של IBM מלשקול את המשך העסקתה של התובעת או להציע לה תפקיד חלופי מהווה הפרה של חוק שוויון הזדמנויות. מבחינת הסעדים, IBM חויבה בפיצויים על פי חוק שוויון הזדמנויות, בעוד ששני הנתבעים הוטלו ביחד ולחוד על האחריות לתוצאות הפיטורים שלא כדין. השופט פסק לתובע פיצויים ממוניים בסך 80,000 ₪ ופיצויים לא ממוניים בסך 90,000 ₪ מיבמ. בנוסף, חויבו הנתבעים בכיסוי הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪. השופט דחה גם את תביעתה הנגדית של יבמ בדבר תוקפו של כתב ויתור שנחתם על ידי התובע. לנתבעים ניתנו 30 יום לקיים את פסק הדין, עם זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.