בש"פ 3838/04

תקציר

כתב אישום הוגש נגד שישה בני אדם, ובהם המשיבים, בגין מעורבותם בהתפרעות אלימה בירושלים. סעיפי האישום נגדם כללו סיכון חיי אדם בנתיב תנועה, התפרעות ותקיפת שוטרים. המדינה ביקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים, אך בית המשפט המחוזי בירושלים הורה על שחרורם בערבות, וקבע כי חומרת העבירה גוברת על סיכויי שיקום הקטינים. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, והסוגיה העיקרית שעמדה על הפרק הייתה האם גילם הצעיר של המשיבים מהווה נסיבה חריגה המצדיקה חלופת מעצר. העבירות היו חמורות וממניעים אידיאולוגיים, תוך סיכון ישיר לחיי אדם ולשלום הציבור. מאות בני אדם השתתפו בהתפרעות, שנמשכה כחמש שעות וגרמה לפצועים ולנזק לרכוש. המדינה טענה כי שחרור המשיבים עלול ללבות הפרות סדר ומעשי אלימות נוספים, תוך איום מתמשך על הציבור. בית המשפט הכיר בחומרת העבירות ובמסוכנות הנשקפת מהמשיבים, והדגיש כי אופיין האידיאולוגי של העבירות והמצב הביטחוני הנוכחי מצדיקים את מעצרם עד תום ההליכים. בית המשפט ראה בגילם הצעיר של המשיבים חשש גדול. ספק אם הקטינים הבינו עד תום את תוצאות מעשיהם או שהיו להם הבשלות ליזום את המהומות. בית המשפט קובל על ניצולם של קטינים אלה על ידי בגירים שהסיתו אותם לאלימות תוך הזנחת רווחתם. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי תנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי אינם מספיקים כדי להבטיח את בידודם של המשיבים מגורמי הסיכון הכרוכים בכך. הוחלט כי מעצר המשיבים נחוץ לשם הגנה על החברה, חרף גילם הצעיר. עם זאת, פסק הדין הדגיש גם את הצורך של מערכת המשפט לתת עדיפות למשפט מהיר, מתוך הכרה בפוטנציאל הפגיעה בהתפתחותם וברווחתם של הקטינים כתוצאה ממעצר ממושך. משכך, התקבל ערעור המדינה, והמשיבים הורו על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.