בצה"מ 1673-11-20

תקציר

בית המשפט קבע כי המבקש לא עמד בדרישות לביטול צו ההריסה המנהלי בנכס הנדון. ראשית, המבקש לא טען לזכות מוכרת כלשהי בקרקע או בבניין, המהווה תנאי מוקדם לערעור על צו כזה, ועל כן בית המשפט לא נדרש לשקול את יתר הטענות שהוצגו. בנוסף, לא הוכיח המבקש את הפגם הנטען בצו בדבר סמכותו של מר יוסי יונה לחתום עליו. בית המשפט קיבל את הוכחת המשיב לסמכותו של מר יונה ומצא כי המבקש לא הצליח להפריך את חזקת התקינות המינהלית. כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה כי יש לעכב את מתן הצו עד למיצוי האפשרות לערעור לשר הפנים, שכן אופיים המיידי של צווי הריסה הוא מתן מענה מיידי לבנייה בלתי חוקית. גם טענתו של המבקש בדבר מצוקת דיור לא צלחה, שכן בית המשפט אינו יכול לראות בכך עילה לביטול או דחיית הצו. צו ההריסה עומד בעינו, והמשיב רשאי לאכוף אותו בהתאם למועדים הקבועים בחוק. למבקש ניתנה אפשרות להחזר חלקי של הפיקדון בסך 17,000 ₪, אם יבחר להרוס את עצמו בתוך 10 ימים.