עב"ל 20227/95

תקציר

התיק נסוב סביב ערעורה של מורה לחקלאות על דחיית תביעתה לדמי אבטלה על ידי המוסד לביטוח לאומי (המשיב) לאחר פרישתה המוקדמת. המערערת יצאה לשנת שבתון של 12 חודשים, שתוארה כ"חופשה בתשלום" במהלכה קיבלה מענק השתלמות, ולאחריו פרישה מוקדמת עקב מחלת מקצוע. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת המכון, מה שהוביל לערעור הנוכחי. השאלה המרכזית היא האם ניתן להחשיב את תקופת השבתון של המערערת כימי עבודה לצורך זכאות לדמי אבטלה. מסקנתו של בית המשפט היא כי השבתון היה למעשה חופשה ללא תשלום, שכן המערערת מומנה על ידי קרן השתלמות של עובדי הוראה, ולא על ידי משרד החינוך. סיווג זה, יחד עם אי תשלום דמי הביטוח הלאומי הנדרשים על ידי המערערת במהלך שנת השבתון, משמעם שלא צברה תקופת זכאות לדמי אבטלה. פסק דין שניתן לאחרונה המסווג שבתון כחופשה בתשלום בענף ביטוח תאונות עבודה נבדל בשל תכליות שונות בין ביטוח תאונות לבין ביטוח אבטלה. האחרון נועד לתמוך בעובדים שאיבדו את הכנסתם שלא מרצון, דבר שאינו ישים בעניינה של המערערת שכן היא פרשה מרצונה. בנוסף, כל דמי האבטלה ינוכו מקצבת הפרישה שלה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ומאשר את החלטת המכון ואת פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר.