עמ"ש 51899-09-19

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור אזרחי שנדון בבית המשפט המחוזי בחיפה בנוגע לסכסוך רכושי בין שתי אחיות. המערערת טענה כי רכשה דירה מכספה והסכימה להעביר מחצית מהזכויות לאחותה, המשיב. עם זאת, נמצאו מספר סתירות בטענות המערער. ראשית, טענתה כי הדירה נרכשה בכספה בלבד סתרה את הצהרתה הקודמת כי נרכשה במשותף. בנוסף, הודתה המערערת כי הנכס נרשם על שמה בלבד בשל אבטלה של המשיב, דבר שסתר את טענתה לבעלות משותפת. שנית, טענת המערערת לזיוף בנוגע להסכם המתנה לא הועלתה במהלך המשפט וסותרת את עדותה הקודמת בה הודתה בחתימתה על המסמכים. זאת ועוד, כתב תביעתה של המערערת שאומת בתצהיר כי חתמה על המסמכים בשל טעות, הטעיה ועושק עמד בסתירה לטענת הזיוף שהגישה בערעור. המערערת גם לא הסבירה את הנסיבות סביב ייפוי כוח שנחתם לטובת המשיב בשנת 2011, המאשר העברת זכויות. השופטים, השופט ניצן סילמן, השופט חננאל שרעבי והשופט איברהים בולוס, הסכימו כי יש לדחות את הערעור. הם הדגישו כי טענותיו החדשות של המערער לא הוצגו בבית משפט קמא וכי ערכאת הערעור ככלל אינה מתערבת בממצאי המהימנות של בית המשפט הפרוצדורלי. עוד הדגישו השופטים כי בא כוח המערער הצהיר כי אין לו טענות נגד פסק דינו של בית משפט קמא עצמו. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 7,500 ₪. החלטה זו התקבלה ללא צירוף ראיות נוספות שביקש המערער, שכן השופטים קבעו כי היא לא הוצגה במשפט בשל טעמים שיוחסו למערער.