ת"א 9748-03-24

תקציר

חברה שביצעה פרויקט תמ"א בבניין מגורים בהרצליה ביקשה צו מניעה זמני שיאסור על הבורר שמונה על ידי לשכת עורכי הדין להמשיך בהליך הבוררות שהגישו בעלי הדירות. החברה טענה כי הבורר חרג מסמכותו כהגדרתה בהסכם תמ"א 38 שנחתם עם הבעלים. באופן ספציפי, ההסכם סיווג סכסוכים לשלוש קטגוריות שיטופלו על ידי בוררים שונים – הנדסיים, אדריכליים ומשפטיים. החברה טענה כי רבות מתביעות הבעלים נופלות לשתי הקטגוריות הראשונות ויש לטפל בהן על ידי המומחים בהתאמה ולא על ידי הבורר המשפטן. הבעלים השיבו כי החברה מנסה לעכב את הליך הבוררות וכי אין היגיון בהעברת חלקים מהסכסוך למספר בוררים. עוד טענו כי סיכויי הצלחת תביעת החברה נמוכים. בית המשפט הסכים עם פרשנות הבעלים להסכם, וקבע כי הכוונה הייתה לחלק את המחלוקות לקטגוריות למשך תקופת הבנייה בלבד. לאחר השלמת הבנייה, כל המחלוקות היו בתחום סמכותו של הבורר, שיכול היה לבקש ייעוץ מומחה במידת הצורך. בית המשפט הסכים גם עם טענת הבעלים כי העיתוי המתאים לערער על סמכותו של הבורר הוא לאחר פסק הבוררות ולא במהלכו. יתר על כן, בית המשפט סבר כי הבורר יכול לטפל בכל הסכסוכים המקצועיים ולמנות מומחים, תוך הקפדה שלא יישלל מידע רלוונטי. בהתחשב בכך שהבנייה הושלמה, בית המשפט לא ראה טעם לעכב את הבוררות ודחה את הבקשה לצו מניעה זמני. החברה חויבה לשלם לבעלים 4,000 שקל הוצאות בתוך 30 יום.