ס"ע 3258-02-10

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך בין עובדת, התובעת ומעסיקה בנוגע להארכת חופשת הלידה שלה ופיטוריה לאחר מכן. התובעת טענה כי תיאמה עם הנתבע את הארכת חופשת הלידה שלה, אך הנתבע טען כי לא עודכנה על כך ובעקבות זאת פיטר אותה. בית הדין לא מצא ראיות ברורות להסכמה מוקדמת בין הצדדים בנוגע למשך חופשת הלידה. עם זאת, שוכנע כי התובעת הודיעה לנתבעת על כוונתה להאריך את חופשתה בשיחת טלפון בתחילת חודש יולי, אשר נדחתה בשל הצורך המיידי של הנתבעת בנוכחותה בתקופה עמוסה בהשקת קולקציית אופנה חדשה. בית הדין הגיע למסקנה כי הנתבעת פיטרה את התובעת משום שרצתה להאריך את חופשת הלידה שלה, דבר המנוגד לחוק עבודת נשים. החוק מעניק לעובדת זכות להאריך את חופשת הלידה ללא הסכמת המעסיק, בתנאי שעבדו לפחות 12 חודשים רצופים. מאחר שהתובעת לא נתנה הודעה מוקדמת על הארכתה, קבע בית הדין כי פיטוריה אינם חוקיים והורה לנתבעת לשלם פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין הפרה זו, וכן 9,500 ₪ בגין שכר בתקופת 60 הימים שלאחר חופשת הלידה, כנדרש בחוק. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובעת סך של 4,750 ₪, המהווים 50% משכרה עבור תקופת האכשרה. תביעות התובעת לשכר מלא עבור חודש אוגוסט והפרשי פיצויי פיטורים התקבלו באופן חלקי; היא תקבל 2,932 שקל הפרשי פיצויי פיטורים. תביעתה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה להפליה על רקע הורות נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא ראיות לכוונה מפלה מצד הנתבעת. גם תביעתה שכנגד של הנתבעת, בה נטען כי התובע התפטר, נדחתה. לתובע נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. ככלל, פסק הדין היטיב עם התובעת, וקבע כי הנתבעת אחראית לאי קיום הארכת חופשת הלידה כדין והורתה על פיצוי כספי הולם.