ע"ע 79/99

תקציר

הערעור מתייחס לשתי שאלות מרכזיות: האחת, האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המערערת (הרב חרל"פ) לבין המשיבים - מדינת ישראל, משרד הדתות והמועצה האזורית מטה יהודה; ושנית, האם נפל פגם במינויו של המערער לרב מושב שורש וכרב מאמץ של הקהילות מעלה חמישה, קריית ענבים ונווה אילן. המערער הוסמך על ידי הרב הראשי לישראל לכהן כרב בשנת 1992. בדצמבר 1994 הודיעה המדינה למועצה האזורית מטה יהודה כי אישרה מינוי רב למושב ורב מאמץ ליישובים. למרות התנגדות המועצה למינוי, נכרת חוזה בין המערערת לבין המושב, בו הוסכם על תקופת ניסיון של שישה חודשים. ביוני 1995 נבחרה המערערת לרב המושב במכרז, אולם המועצה לא השתתפה בהליך הבחירה כנדרש בהסכם הקיבוצי. המחלוקת העיקרית בבית הדין האזורי הייתה האם קיימים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. בית המשפט פסק לטובת המשיבים, בקובעו כי מינויו של המערער היה פגום, וכי לא התקיים קשר כזה. המערער ערער על החלטה זו. באשר לשאלה הראשונה, מצא בית המשפט כי המערער לא הוכיח כי התקיימו נסיבות החורגות מהפסיקה הקודמת (פסק דין קרואני), אשר קבעה כי לרבני המדינה מעמד מיוחד והם אינם עובדי המדינה. הראיות הראו כי המושב היה המוציא לפועל והקבלן היחיד בעניינו של המערער. בית הדין דחה גם את הטענה כי תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי מצביעה על יחסי עובד-מעביד, שכן אין משמעות הדבר בהכרח מערכת יחסים כזו. באשר לשאלה השנייה, מצא בית הדין כי אין לראות במועצה מעסיקה של המערערת, שכן לא הייתה לה כל מעורבות בחוזה העבודה הראשוני, ואף התנגדה לו. המועצה הבהירה כי היא אינה מחויבת לחוזה, וכי הליך המינוי, לרבות החוזה, לא התנהל במעורבותה, כנדרש. לפיכך, הערעור נדחה. המערער חויב לשאת בהוצאות המשפט של כל אחד מהמשיבים.