בר"ע 6009-07-23

תקציר

פסק הדין דן בדחיית בקשה לחופשה לצורך ערעור על הטלת עיצום כספי על מעסיק מכוח החוק להגברת האכיפה. לאחר עיון בהחלטות הגופים המשפטיים השונים ובחומר התיק, מגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, ללא צורך בחוות דעתו של המשיב. מקרה זה מהווה ניסיון מוקדם לערער על עיצומים כספיים שהוטלו לצורך אכיפת חוקי העבודה, במטרה לייעל את האכיפה באמצעות הליכים מנהליים. החוק מאפשר הטלת עיצומים על ידי מפקח עבודה בכיר, עם הנחיות קבועות לגבי חומרת והיקף הסנקציות, שלא ניתן להפחית מעבר לתנאים מוגדרים. המעסיק המדובר לא העביר את שכר העובדים שנוכה לקרן פנסיה, מה שהוביל לסנקציה. בעוד שהמעסיק טען לגורמים מקלים, כגון בעיות בניהול קרן הפנסיה, אלה לא היו מבוססים. המנכ"ל הקפיד על ההנחיות והפחית את הסנקציה ב-50% בשל היעדר הפרות קודמות של המעסיק ופעולות למניעת הישנות. ועדת הערר, שלא הסתפקה בביקורת שיפוטית גרידא, בחנה מחדש את המקרה ואישרה את ההחלטה. בית המשפט המחוזי ערך ביקורת שיפוטית, שהתמקדה בחוקיות ובסבירות, ודחה את טענות המבקש, לרבות טענות לביקורת שלא כדין ואכיפה בררנית. הבקשה נדונה על פי כללי הערעור של "גלגול שלישי", שם הרשות ניתנת באופן חריג בלבד, ולכן הערעור נדחה, ללא צורך בעיון נוסף. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.